Page 12 - 14322
P. 12
12סמנתה יאנג|
צחקוק שגרם לי להירתע פיזית.
הוא אפילו לא יכול לתת לי להסתלק בסטייל.
לקחתי כריך מאחת המכונות ואכלתי אותו אף על פי שלא היה
לו טעם ,בעודי יושבת בשער — לא של הטיסה שלי — ומתבוננת
בהרים .ניצלתי את הזמן להירגע .זיכרונות מהשבוע האחרון דקרו
בי ,אך ניסיתי לראות הכול בפרספקטיבה הנכונה .נרגעתי עד כדי
כך ,שהרגשתי בטוחה בעצמי לחזור ולקנות קפה באחד הדוכנים .כבר
התחיל להיווצר תור בדוכן הקרוב אלי ,אז מיהרתי להגיע אליו לפני
שהוא יתארך מדי.
למראה דמותו המאיימת של הסקוטי המניאק צועדת לעבר הדוכן
מצידו השני של האולם ,הגברתי את קצב צעדי עד כדי ריצה .גלשתי
למקומי מאחורי גבר בחליפה ,והטרולי שלי התנגש בטעות בזה שלו.
הוא זרק לי מבט מרוגז מעבר לכתף ,ואני שלחתי חיוך מתנצל .אז
הפניתי חיוך זחוח שכמו אמר "קפוץ לי" לסקוטי ,שנעמד בתור מאחורי.
"נרדמ ָת — פיספס ָת ",אמרתי מעבר לכתפי ,ולא היה אכפת לי
כמה ילדותית נשמעתי.
"את בת ארבע ,את יודעת?"
"סוף־סוף הקדמתי אותך בתור — זה מה שאני יודעת".
"מטורללת".
" ּב ּור".
"מרשעת".
הזדעפתי למשמע העלבון ,שהיה עוד יותר גרוע מ"מטורללת".
"שמוק".
"נראה לי שפיתחת אובססיה לזין שלי".
הסתובבתי אליו" .סליחה?"
"שמוק .זין".
"אלה קללות".
"עם נושא מרכזי ספציפי".
ל ֵאימתי ,המבט שלי התמקד במפשעה שלו כאילו יש לעי ַני רצון
