Page 9 - 14322
P. 9
להילחם או לברוח |9
אבל בשכונת ִּביק ֹון היל .ברחוב מאונט ורנון ,ליתר דיוק ,במרחק
דקות הליכה ספורות מפארק בוסטון ק ֹומ ֹון .היא עלתה לי קצת יותר
מארבעת אלפים דולר שכירות בחודש ,לא כולל חשבונות .נשאר לי
קצת כסף לחיסכון אחרי שגם נציג ּות המס לקחה את חלקה ,אבל לא
יכולתי להרשות לעצמי להתפנק בנעלי הצ'ו שרציתי.
אז כן ,הגעתי לגיל שלושים עם קצת חובות בכרטיסי האשראי
שלי.
אף על פי כן ,הנחתי שבסך הכול אני כמו כל שאר בני — ובנות —
ארצי ,לא? התבוננתי בבבואתי נטולת הדופי ,והתעלמתי מהקול בראשי
שהודיע לי שחלקם בחובות בגלל טיפול רפואי ,או כי היו צריכים
להאכיל את הילדים שלהם באותו השבוע.
לא כדי שהם יוכלו להתגורר באזור יקר להחריד בבוסטון (לא
משנה כמה אהבתי לגור שם) או לנעול נעלי מעצבים ,על מנת
שהלקוחות שלהם ירגישו שהם עובדים עם מישהי שהיא בעניינים.
התעלמתי מהמחשבה כי הרגשתי שגערתי בעצמי מספיק מאז
שחזרתי לפיניקס .הרי לא היתה לי שום בעיה עם החיים המושלמים
שלי עד שחזרתי הביתה.
עם הדירה המושלמת שלי ,והשיער המושלם שלי ,והנעליים
המושלמות שלי!
שלמ ּות היא דבר טוב.
יישרתי את הז'קט שלי ואחזתי בידית המזוודה.
שלמ ּות היא שליטה.
נעצתי מבט בדמותי החיננית במראה והרגשתי שאני נרגעת .אילו
הדייל התעניין בנשים ,לגמרי הייתי מקבלת את המושב ההוא במחלקה
הראשונה.
"אבל תשכחי מזה ",לחשתי" ,זה מאחורייך".
אני אצא מפה ואקנה לעצמי את הסלט הים־תיכוני הטעים והכריך
שנזקקתי להם נואשות בסניף של אחת המסעדות החביבות עלי
בטרמינל" ,א ֹוליב ו ַא ְייבי" .המחשבה מיד שיפרה את הרגשתי.
ברגע שאפסיק להיות רעבה־עצבנית ,הכול יהיה בסדר.
