Page 7 - 14322
P. 7
להילחם או לברוח |7
הוא הביט בי באי־אמון" .את צוחקת עלי?" אפילו לא ניסיתי שלא
להיפגע .כל דבר בענק הזה פגע בי.
"אתה" — הצבעתי עליו ואמרתי את המילה לאט ,כדי שהמוח
הפצפון שלו יקלוט אותה — "גנבת .את .המושב .שלי".
"את" — "הוא הרכין את אצבעו לעברי — "משוגעת .על .כל.
הראש".
פלטתי קריאה מזועזעת" .קודם כול ,זה לא נכון .אני רעבה
ועצבנית .יש הבדל .ושתיים ,הביטוי הזה ממש לא תקין פוליטית".
הוא בהה רגע בחלל האוויר שמעל לראשי ,כנראה בניסיון לרסן
את עצמו .או לגייס את סבלנותו .מן הסתם האפשרות השנייה ,מפני
שכשהוא סוף־סוף הרכין אלי את עיניו היוצאות דופן ,הוא נאנח" .תראי,
ההתנהגות שלך היתה מצחיקה אותי אלמלא העובדה שאת ממש לא
מאוזנת נפשית .ואין לי מצב רוח לזה אחרי שהייתי צריך לטוס מגלזגו
ללונדון ומלונדון לפיניקס ומפיניקס לבוסטון במקום ישר מלונדון
לבוסטון ,כי העוזרת האישית שלי היא טמבלית חסרת תועלת שכנראה
לא שמעה על טיסות בינלאומיות ישירות .אז תעשי טובה לשנינו לפני
שאני אומר או עושה משהו שאתחרט עליו ...ותלכי .מפה".
"אתה לא מתחרט שקראת לי משוגעת?"
במקום לענות הוא הלך.
גופי נרפה בתבוסה כשצפיתי בו מתרחק עם הכרטיס האחרון
במחלקה הראשונה — שהיה אמור להיות שלי.
החלטתי שהאוכל והקפה יחכו עד שאתרענן בשירותים —
וב"אתרענן" הכוונה אקח את עצמי בידיים — אז יצאתי לחיפוש
אחר השירותים הקרובים .כשהבטתי מבעד לחלון על הר ָקא ֶמ ְל ֶּבק,
השתוקקתי להיות רחוקה מפיניקס ככל האפשר ,מהר ככל האפשר.
זה ,בעצם ,היה שורש התסכול שלי ,ותחושת ַהשפלה החלה לגאות
בי בדרכי אל שירותי הנשים .הרגע שילחתי את הסערה הנפשית שלי
בזר סקוטי .הוא היה גס רוח באופן חשוך מרפא ,כמובן ,אבל אני
הפכתי את זה לבעיה .היה מתאים לי פשוט לשאול את הדייל מתי
הטיסה הבאה לבוסטון ,ואם יש בה מקום פנוי במחלקה הראשונה.
