Page 87 - 14322
P. 87
להילחם או לברוח |87
"שיהיה .בחזרה לסקוטי .את צודקת ...הוא נשמע לא ראוי בעליל".
"זה כמעט חטא ,את יודעת ,שמישהו כל כך מהמם ומוכשר במיטה,
יכול להיות כזה מגעיל".
"ממש לא סבלת אותו?"
"כלומר ...הוא חכם .סמנכ"ל כספים ב'קוטו' .ושנון .חוץ מזה ,כמו
שאמרתי לך ,הוא עצר את הגברים המעצבנים ההם שהטרידו אותי .אז
הוא בטח לא היה עד כדי כך נוראי ...אבל הוא היה ממש גס רוח כמעט
לכל מי שבא איתו במגע ,והוא היה מגעיל אלי .גם אני הייתי מגעילה
אליו אבל ...חשבתי שאנחנו פשוט מנהלים דו־שיח עוקצני כזה .אלא
שטעיתי .יש בו משהו קר .הוא מוקף חומות עם גדר תיל".
"טוב ,את יודעת משהו על חומות".
"כן ,אבל אני בדרך כלל לא מגעילה או גסת רוח לאנשים בגללן.
אלא אם מתגרים בי".
"נכון ".היא הקיפה את שולחן הקפה שלי ונעמדה ליד דלפק
המטבח" .אבל לפחות זה הסיח את דעתך מג'מה ,נכון?"
העוויתי פנים כשנזכרתי בביקור שלי בארקדיה.
"לניק לא היתה שום זכות להגיד לך את מה שאמר — את יודעת
את זה ,נכון?"
הסטתי את מבטי והסתכלתי על החלון הגדול בסלון שלי ,שהשקיף
על רחוב מאונט ורנון ושורת העצים שעיטרו אותו" .אני יודעת .אני
באמת יודעת את זה .אבל אני מרגישה אשמה .אין לי שליטה על זה".
לפתע נעטפתי בחיבוק גדול .הרפר היתה גבוהה ממני בכמה
סנטימטרים ,אז יכולתי להניח את ראשי על כתפה הקטנה ולהחזיק
אותה חזק .הגענו משני עולמות שונים בתכלית ,שתי בחורות שונות
לגמרי ,אבל לפני שנים ,עוד כשהייתי זרה לה ,היא הגנה עלי ,ומאותו
רגע והלאה נשבעתי שאני מאחוריה.
אלא שבימים אלה הרגשתי כאילו היא זאת שמצילה אותי.
חיבקתי אותה חזק ואז יצאתי מבין זרועותיה" .אני בסדר ",הבטחתי
לה.
"נשבעת?"
