Page 89 - 14322
P. 89
להילחם או לברוח |89
"כן ".חייכתי" .אני כבר מצפה לזה בקוצר רוח".
"אפילו שהמכשפה נושפת בעורפך כל חמישים שניות?"
הרפר התכוונה לאחת מהלקוחות הנוכחיות שלי .עיצבתי מחדש
את בית הקיץ שלה באי ננטקט ,והיא שיגעה אותי עם שיחות בלתי
פוסקות ודרישות שאשלח לה עדכונים כל שעה" .אפילו איתה .היא
השאירה לי מיליארד הודעות קוליות .מסתבר שהנסיעה שלי להלוויה
של חברת הילד ּות שלי ממש דפקה לה את לוח הזמנים".
"איכס ,חתיכת פרה ",אמרה הרפר כשליוויתי אותה אל הדלת.
"ברצינות ,איך את עובדת עם אנשים כאלה?"
"אומרת מי שעובדת עם ג'ייסון לוטון ,האיש המאיים והמפחיד
ביותר שפגשתי בחיי ,עד שזכיתי להכיר אותו לעומק ".ג'ייסון היה
הבעלים והשף הראשי האנגלי במסעדת קנטרברי ,שם הרפר עבדה.
הוא פתח את המסעדה חצי שנה לפני שהרפר התחילה לעבוד שם
כשפית מתלמדת .כעבור שנתיים קיבל כוכב מישלן ושמר עליו מאז.
אדם מחמיר ושאפתני.
"כן ,אבל עכשיו הוא כבר לא כל כך מפחיד ,נכון?"
"לא א ַלי .אבל שמעתי אותו צועק במטבח".
הרפר חייכה ,היא ממש לא הרגישה מאוימת מהצעקות של
ג'ייסון .היא כיבדה אותו ,אבל לא פחדה ממנו .חשדתי שבגלל זה
ג'ייסון מחבב אותה כל כך .הוא השקיע בה את זמנו ועזר לה להפוך
לאחת הקונדיטוריות הטובות במדינה .ואם כבר מדברים על זה...
"כשתחזירו את הטארט שוקולד הקטן ההוא לתפריט ,תזכרי להגניב
לי אחד".
"הם עונתיים ",היא ענתה" .רק בחורף .אבל ...אם תתנהגי יפה,
יכול להיות שאכין אחד במיוחד בשבילך".
"אה ,כמו בשיר של קיילי וג'ייסון?"
"מה?"
העוויתי את פני" .לפעמים ארבע השנים שמפרידות בינינו נראות
לי כמו שלושים".
הרפר צחקה כשפתחתי את דלת הדירה" .כי את מבוגרת מהגיל
