Page 94 - 14322
P. 94
94סמנתה יאנג|
אפילו נהגתי לבקש שלג מסנטה כשכתבתי לו מכתבים ,עוד
כשהאמנתי שהוא קיים .זה עצוב שהוא לא אמיתי .אילו הוא היה
אמיתי והייתי מבקשת ממנו משאלות ,הייתי מבקשת שהוא יחטוף את
ההורים שלי ויחליף אותם בהורים מהסוג שזוכר ער ֵבי הורים ולקחת
אותי לתור לרופא השיניים ,וגם ,אתם יודעים ,להאכיל אותי וכאלה.
התחלתי לבשל לעצמי ארוחות כשהייתי בת שבע.
לוחות הרצפה מחוץ לחדר שלי חרקו ,וכל גופי נקפץ.
הדופק שלי האיץ כל כך ,עד שהתקשיתי לשמוע משהו מלבד הדם
שזרם אל אוזני .ראיתי את ידית הדלת מסתובבת .ראיתי את הדלת
נפתחת ואת האור מחלחל לתוך החדר החשוך שלי.
זרועותי עטו עור ברווז .גופי התחלחל כשגבר גבוה נכנס אל החדר
והפנה את ראשו אל המיטה שלי .לא יכולתי לראות מי זה בחשכה,
אבל ידעתי שזה לא אבא שלי .הוא היה גבוה מדי.
כשראה שהמיטה ריקה ,הוא סובב את ראשו לכיווני ועצר כשראה
אותי על הכורסה .כעבור רגע של היסוס הוא סגר את דלת חדר השינה
שלי מאחוריו והתחיל לשחרר את החגורה שלו.
משהו בתוכי אמר לי לזנק ממקומי ולהסתער על דלת הפטיו.
רצתי יחפה לאורך החצר האחורית וטיפסתי על חומת האבן לתוך
החצר האחורית של השכנה שלנו ,גברת מונרו ,עוד לפני שהיה לי זמן
לחשוב מה קורה.
דמעות צרבו את עיני כשרצתי במכנסי הפיג'מה הקצרים והגופייה
שלי אל ביתו של ניק ,שהיה במרחק שלושה בתים משלי .הרחובות
היו שקטים ,ריקים ,ורצתי מהר יותר מאשר בבחינה לנבחרת הריצה
למרחקים ארוכים.
עד שטיפסתי על הגדר ונכנסתי לחצר האחורית של ניק ,הגופייה
שלי כבר נספגה בזיעה ,כפות רגלי צרבו ,ורעדתי כל כך ,עד ששיני
נקשו .הרמתי חלוק אבן מהגינה המעוצבת של אמא של ניק וזרקתי
אותה בעדינות לעבר חלון חדר השינה שלו .הוא לא שמע אותה ,אז
זרקתי עוד אחת.
ראיתי את האור שלו נדלק ,ואז ראשו הופיע בחלון.
