Page 95 - 14322
P. 95
להילחם או לברוח |95
ניק פתח אותו .הוא לא לבש חולצה .לאחרונה ,מאז שהצטרף
לנבחרת הפוטבול הצעירה ,ניק בדרך כלל נשאר עירום־למחצה .הייתי
רגילה לעירום תודות להורים המטומטמים שלי .אבל לא לעירום של
ניק .ואף על פי שהוא היה גדול ממני בשנה בלבד ,הוא נראה בוגר
יותר .בשנה האחרונה הוא צמח לגובה ,וגופו התמלא .בהתחלה,
כשהוא רק עבר לתיכון בלעדי ובלי ג'ם ,חשבתי שהוא ישכח אותנו,
יחשוב שאנחנו תינוקות.
אבל הוא לא.
הנחתי שזה בגלל ההיסטוריה שלנו.
שלושתנו היינו חברים מאז הגן .אף על פי שהיו לו חברים בנים,
כולל החבר הכי טוב שלו ,ג'אד ,הוא עדיין בילה איתי ועם ג'ם.
"אווה?" הוא קרא וצימצם לעברי את מבטו מתחת לאור הירח.
"זאת אני ",אישרתי בקול רועד.
הוא בטח שמע את הרעד ,כי הוא מיד נעלם ,ודי מהר נפתחו דלתות
הזכוכית של המטבח .ניק רץ אלי בחולצת טריקו ומכנסיים באורך הברך.
הוא כבר היה בגובה של אבא שלי ,מטר שמונים ,ועוד המשיך לגבוה.
"מה קרה?" הוא אחז בזרועותי ,ודאגה ניבטה מעיניו מלאות הרגש.
פרצתי בבכי בלי שהתכוונתי ,נבוכה לחלוטין.
ניק עטף אותי בזרועותיו .קולו רעד כשדיבר" ,עכשיו אני באמת
מודאג .תדברי איתי".
הצלחתי להירגע .פחדתי שאעיר את הוריו ואצטרך להסביר למה
אני שם באמצע הלילה ,ממררת בבכי .ואז סיפרתי לו בלחש מה קרה.
ניק הידק את אחיזתו בי.
"אבל הוא לא נגע בך?" הוא סינן.
ניענעתי את ראשי" .ברחתי משם".
ניק ניתק אותי בעדינות מהחזה שלו ונעץ בי מבט חמור .באותו
רגע הוא נראה לי גבר הרבה יותר מאשר נער" .אנחנו חייבים לספר
להורים שלי".
"לא ",אמרתי בלחש" .ניק ,לא ,בבקשה .אני לא ...אני לא רוצה
לעשות מזה עניין ,או־קיי? להורים שלי לא יהיה אכפת בכל מקרה".
