Page 96 - 14322
P. 96
96סמנתה יאנג|
"אם לא יהיה להם אכפת מזה ,אז לא יהיה להם אכפת אם תגורי
פה ִּב ְמקום".
"ההורים שלך בחיים לא יסכימו ו ...תראה ...אני לא רוצה שאף
אחד ידע ,טוב? אני לא רוצה להיות הנערה שההורים שלה הכניסו
סוטה לתוך הבית".
ערכנו קרב מבטים .זאת יכולת שהוא ואני שיפרנו מאז גיל ארבע.
אני תמיד ניצחתי.
ניק נאנח ברעד ,השאיר סביבי את זרועו המחבקת והוביל אותי
לעבר הבית" .בסדר .אבל אני שם לך מנעול על דלת חדר השינה .וכל
פעם שההורים שלך אומרים שהם עושים מסיבה ,את תישני פה איתי
או עם ג'ם ,סגור?"
הינהנתי בהסכמה .הקלה הציפה אותי על כך שלא אצטרך לחזור
הביתה.
"את יכולה לישון בחדר האורחים".
אחזתי בידו ,לא רציתי להישאר לבדי" .אני לא יכולה לישון בחדר
שלך?"
הוא עצר ליד דלתות הזכוכית ,חשב על זה .ואז הינהן" .אבל אנחנו
חייבים להיות בשקט".
עלינו למעלה וצעדנו על רצפת המסדרון החורקת על קצות
הבהונות ,אל חדר השינה שלו .ריח של בנים הכה באפי בשנייה
שנכנסתי .הוא היה קצת מעופש ומיוזע ,אבל זה לא הפריע לי .הרגשתי
בטוחה פה איתו.
"אני אישן על הרצפה ",לחש ניק.
בחנתי את המיטה שלו ,שבהחלט היתה גדולה דיה לשנינו .כבר
חלקנו מיטה פעם — עבר מאז קצת זמן ,אבל בכל זאת" .אנחנו יכולים
לחלוק את המיטה ".הרגשתי מאוד בנוח איתו ועם הדברים שלו ,אז
קפצתי על המיטה ונשענתי לאחור על הכריות .שמחתי כל כך להיות
רחוקה מהבית ועם מישהו שיכולתי לסמוך עליו .בכל זאת ,מבפנים
עוד הרגשתי מעורערת ,ולא יכולתי להפסיק לרעוד .רציתי את ניק
לידי כדי לעזור לשכך את ההרגשה.
