Page 201 - 16222
P. 201
מפלצת בעיניו ׀ 201
המקלחות כדי להתלבש באין מפריע .כשאני חוזרת אל החדר ,הם
מתנשקים .היא לא מתנצלת.
מלודי חברה נהדרת ,והיא תמיד מוכנה להקשיב ,אבל בכל הנוגע
למרחב המחייה שאנחנו חולקות ,החלטתי שהיא שותפה נוראית.
אני מתעלמת מהם ככל האפשר כשאני מסדרת את שיערי ומנסה
להיראות נורמלי בלי לטרוח להתאפר או לעשות משהו בשיער שלי
מעבר לקוקו .אני מעיפה מבט בשעון .כמעט צוהריים .יש לנו בערך
שעתיים עד לבחינה.
אני אוספת את החפצים שלי ,לוקחת את כרטיסי התרגול מהרצפה
שליד המיטה של מלודי ועושה את דרכי את הדלת .מלודי מתרחקת
מפול כשהיא שמה לב" .את כבר יוצאת?"
"כן ,אני יורדת למטה לשתות כוס קפה ".אני משתתקת לרגע" .או
קנקן שלם".
"אה ,טוב ,אני אפגוש אותך למטה כשיגיע הזמן ללכת".
אני יוצאת ,סוגרת את הדלת מאחוריי ,ויורדת אל חדר האוכל
שבירכתי הבניין .הוא עמוס ,ואני מופתעת מכך בהתחשב בעובדה
שהרבה ממבחני סיום כבר מאחורינו וחלק מהסטודנטים כבר עזבו
את המעונות למשך הקיץ .זה היום האחרון שלי ,הבחינה האחרונה,
לפני החופשה .השאר עברו בקלות ,אבל על הבחינה בפילוסופיה אני
אקום או אפול.
אני משתמשת במעט הכסף שנשאר בכרטיס האוכל שלי לקנות את
כוס הקפה הגדולה ביותר שיש להם ,ממלאה את הנוזל המר בכמויות
אדירות של סוכר ,מספיק לגרום לי לקפץ בעצבנות במשך שעות .אני
מוצאת שולחן קטן בפינה ומתיישבת ,מפזרת את הכרטיסים סביבי.
עיניי סורקות את המונחים שמקדימה ואז הופכת אותם ,מנסה לשנן
את ההגדרות שמאחוריהם ,אבל כולן כמו מרחפות להן בראשי בלי
לחלחל פנימה.
אני יודעת שלא כדאי לי ללמוד הכול בשנייה האחרונה.
זה אף פעם לא עוזר.
אבל אני בכל זאת עושה את זה.
