Page 203 - 16222
P. 203
מפלצת בעיניו ׀ 203
נדרשת לי יותר משעה לסיים את כל חמשת עמודי הבחינה.
השרירים ביד שלי תפוסים ,ראשי פועם בכאב ,וגל לא הגיוני של זעם
גואה בגופי חשוך־השינה ורווי־הקפאין בכל פעם שמישהו אחר קם
ומגיש את הבחינה שלו.
איך הם מעזים לסיים כל כך מהר?
אני הופכת את העמוד האחרון ,מוכנה לשים לזה סוף ,וקוראת את
השאלה האחרונה.
תאלס אמר' ,הדבר הקשה ביותר בחיים הוא להכיר את עצמך'.
מי את/ה?
אני מנסה להכיל אותו ,לכבוש אותו ,אבל צחוק מר נפלט מתוכי
ומפריע לכל מי שסביבי .אני חשה את עיניהם עליי אבל לא מרימה
את מבטי ,עיניי דבוקות לנייר .איזו מין שאלה זאת ,לעזאזל? אני
מסתכלת עליה בכעס ,ומסתכלת עליה ,וממשיכה להסתכל עליה ,ואז
מפנה את ראשי ומגניבה מבט לעבר המבחן של מלודי .גם היא הגיעה
לשאלה האחרונה ,כל הצד האחורי של הדף שלה מלא ,כאילו היא
כתבה למענו את האוטוביוגרפיה שלה .היא מניחה את העיפרון בזמן
שאני מסתכלת וחיוך עולה על שפתיה כשהיא קמה כדי להגיש אותו.
אני כמעט שמה לה רגל.
אני חושבת על זה.
אני שוקלת את זה.
רגלי קופצת בציפייה ,משתוקקת להישלח ולעמוד בדרכה ,לעצור
אותה מללכת לשם .זה ילדותי ,ולא הגיוני ,אבל היא נראית כה בטוחה
בזמן שאני נאבקת לסיים.
אני חוזרת אל הבחינה באנחה וממשיכה להסתכל על השאלה.
מלודי חוזרת ואוספת את הדברים שלה ,אומרת באלם שנתראה
בחדר.
אני רק מהנהנת ,טופחת בעיפרון על צד השולחן ומאזינה לשאר
האנשים זזים בכיתה .החדר מתרוקן במהירות .זה לא מוצא חן
בעיניי.
מי אני?
