Page 208 - 16222
P. 208
208׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני מגלגלת עיניים ומעיפה את ידו .הוא צוחק שוב ,ולוחש" ,את
קרבית".
אני רוצה לכעוס עליו .אני רוצה להשתולל מזעם .הוא פרץ לתוך
החדר שלי והבהיל אותי עד עמקי נשמתי .אבל אני לא מצליחה לכעוס
עליו מפני שאני נמלאת אושר למשמע צחוקו ,למשמע השמחה
שבקולו.
"אתה חמור ",אני רוטנת" .אני לא מאמינה שעשית לי את זה".
הוא מושך בכתפיו ,חולף על פניי וחוצה את החדר בזמן שהוא
מסיר את הכפפות .אני צופה בו כלא־מאמינה כשהוא מתיישב על
מיטתי" .מה לעשות ,היית עסוקה ,והתגעגעתי אלייך".
הוא צודק .לא ראיתי אותו הרבה בשבועיים האחרונים ,ולכל
הרוחות ,גם אני התגעגעתי אליו.
אני מתקרבת אליו ,עוצרת מולו .אור ירח מחלחל מבעד לחלון
הסמוך ומאיר את הנקודה שבה אני עומדת .לפתע ,אני מודעת מאוד
לעובדה שאני לא לובשת מכנסיים .למה הוא תמיד תופס אותי כשאני
בתחתונים הכי לא סקסיים שיש לי? אני מושכת את שולי החולצה
ומנסה לכסות אותם.
הבעת פניו משתנה ,השעשוע מתפוגג והוא אוחז בידי" .נו באמת,
אל תעשי את זה .אל תתחבאי מפניי".
הוא זז לאחור על המיטה ומושך אותי אליו בזמן שהוא חולץ את
נעליו בבעיטה .אני שומעת אותן נופלות על הרצפה בחבטה עמומה.
הוא מושך אותי לחיקו ,ואני מתיישבת עליו ,רגליי משני צדדיו ,זרועותיי
סביב צווארו כשהוא מתחיל לפתוח את כפתורי החולצה שלו לאיטו.
ליבי שוב דוהר ,הולם בחזי ,אבל הפעם אני לא מפחדת .אני צופה
בו מסיר את החולצה שלו בתאורה העמומה ,והוא מביט בעיניי.
אני רואה את התשוקה במבטו ,ואותה הכמיהה בוערת בקרבי .אני
מנשקת את פיו ,את לחיו ,את סנטרו ,ואז ממשיכה בדרכי מטה .הוא
נשען לאחור כשאני מגיעה לחזה שלו .אני מרגישה את העור המחוספס
של הצלקות שלו כשאני מנשקת את הפצעים הישנים ,מלטפת את
העור בשפתיי" .מה קרה לך ,נאז?"
