Page 212 - 16222
P. 212
212׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
כתפי .חום עוטף אותי ,סומק מכסה את גופי כשאני מתחככת בזין
שלו .הוא נאנח ,מלטף מהר יותר ,משפשף חזק יותר ,ואנקות רפות
בוקעות מגרוני.
אסור לנו.
אסור לנו.
הו אלוהים ,אסור לנו.
אז למה לעזאזל אני מרגישה כל כך טוב?
נחירותיה של מלודי בקושי מצליחות לעמעם את גניחותיי .אני
צריכה לעצור אותו ,להתרחק ממנו ,ידי לופתת את זרועו אבל אני לא
מסוגלת לעצור אותו .אני לא מוכנה לעצור אותו .אני לא רוצה שהוא
אי פעם יפסיק לגעת בי.
אני מרגישה את המתח הולך ונבנה ,את התחושה מתגברת ,גואה
לעבר האזור שהוא משפשף .נשימתי נעצרת בציפייה ,ואני קרובה...
כה קרובה ...כל כך פאקינג קרובה .בהונותיי נמתחות ,כל גופי מתוח
כמו קפיץ ומוכן לזנק לחופשי ,כשלפתע סדרת צפצופים עמומים
מהדהדת בחלל החדר .בבת אחת ,נאז חדל ממעשיו.
עיניי נפקחות באחת ,התחושה מתפוגגת כשהוא מתרחק ומתיישב.
"לא ,לא ,לא ",אני אומרת שוב ושוב ,משפשפת את ירכיי זו בזו,
נואשת לחיכוך .אני נשכבת על גבי ומבקשת אותו במבטי" .בבקשה".
זה עינוי ,הכאב מתפשט בגופי .נאז מעיף בי מבט כשהוא מרים את
מכשיר הנייד לאוזנו ועונה לשיחה ב"הלו" שקט.
אני מחמיצה פנים כשהוא תוחב את הנייד בשקע צווארו ומאזין
למי שנמצא על הקו .הוא מצמיד אצבע יחידה לשפתיו ,משתיק אותי,
וידו השנייה חומקת אל מתחת לשמיכה שמכסה רק חלק ממני .שדיי
חשופים ,אבל לא אכפת לי .לא יכול להיות לי אכפת .כל עוד הוא
נוגע בי שוב ,ידו החופשית מציירת עיגולים סביב הדגדגן הדואב שלי.
עיניי מתגלגלות ,ולא חולף זמן רב עד שמתח ממלא שוב את גופי
והתחושה חוזרת.
"כן ,אני מטפל בזה ",הוא אומר ,קולו שקט ,קר ורציני ,הנימה
המחוספסת והנחושה דוחפת אותי עוד ועוד לעבר הקצה .אני מרגישה
