Page 210 - 16222
P. 210
210׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
ואז יוצא שוב ,פעם אחר פעם .הוא מצמיד אותי אליו ,עור מיוזע
נוגע בעור מיוזע כשהוא נותן לי את כולו ,חורק שיניים ונאנח לעומת
צווארי ,גומר בתוכי.
אנחנו שוכבים שם אחר כך ,אני בזרועותיו ,ראשי על החזה שלו.
הוא מחבק אותי אליו כאילו אני שברירית ,יד אחת פרושה על גבי,
השנייה נחה על ראשי כשהוא מלטף את שיערי .אני לא אומרת דבר.
אני לא בטוחה אם יש מה לומר .אני מפחדת שדיבורים רק יוזילו את
הרגע ,ינסו למצוא היגיון במשהו שנועדתי רק להרגיש.
פחות לחשוב ,יותר להרגיש.
אני מתחילה להבין את זה.
הוא שקט בדיוק כמוני .אלמלא הוא היה נוגע בי ,הייתי חושבת
שהוא ישן .אני שוכבת שם ,מתחילה להירדם ,כשקולו השקט חוצה
את הדממה" .זה היה רובה ציד .הם ניסו להוציא את רסיסי העופרת
מהחזה שלי במשך שעות ,אבל זה לא שינה שום דבר ,הלב שלי כבר
היה מרוסק".
"מרוסק?" אני שואלת בלחש .קשה לי לתפוס את זה .פגיעה בחזה
מרובה ציד .מי היה עושה לו משהו כזה?
הוא נאנח ומחבק אותי חזק יותר ,קולו כלחישה רפה" .כבר מוטב
היה אם כן".
מלודי בחדר.
אני רואה אותה — או ,בעצם ,שומעת אותה — ברגע שאני פוקחת
את עיניי .הנחירות מרעידות את החזה שלה ,ממושכות ומעוררות
סלידה ,כה חזקות עד שאני מתעוררת בבהלה בפעם השנייה.
הזרוע שסביבי כבדה ,הגוף שצמוד אליי חם .אני לא יודעת למה
העובדה שהוא עדיין שם מפתיעה אותי .כמעט חשבתי שליל אמש
היה פרי דמיוני .ידו מלטפת בעדינות את העור בבטני התחתונה,
