Page 197 - 16222
P. 197
פרק 14
אני המומה.
סנטינו עומד מול הכיתה ,מדבר על משהו במונוטוניות אין־
סופית .אני לא יודעת על מה .קולו הוא כלחישה עמומה באוזניי
כשאני מסתכלת על הנייר שעל השולחן שלי.
ציפיתי לנכשל בחיבור הזה .הוא לא גמור ,לא אישי ,כל מה
שסנטינו לא רצה.
אז למה הציון 95מתנוסס בראש הדף?
מלבד הציון ,אין עליו שום סימונים בדיו אדומה .אין הערות ,אין
תיקונים .אין הסבר .זאת הפעם הראשונה שזה אי פעם קרה לי .אני לא
יודעת מה לחשוב .עיניי עוברות מהשולחן שלי לשולחנה של מלודי
בתהייה אם הוא הקל על כולם הפעם ,אך היא קיבלה את ה־ 85הנכסף,
והחיבור שלה מלא בהערות.
זה לא הגיוני.
אני שותקת לכל אורך ההרצאה ,לא מרימה את ידי ,לא מצייצת.
כשהוא משחרר אותנו ,אני קמה ,לוקחת את התיק ואת העבודה.
"ניפגש בחזרה בחדר ",אני אומרת למלודי" .אני חייבת לשאול את
סנטינו משהו".
היא מסתכלת עליי כאילו צימחתי עוד ראש ,כאילו הרגע אמרתי
שהעולם עומד להיחרב .היא מסתכלת עליי כאילו איבדתי את שפיותי
לגמרי .לעזאזל ,אולי זה נכון .אבל אני חייבת לשאול אותו.
אני לא מבינה.
