Page 193 - 16222
P. 193

‫מפלצת בעיניו  ׀  ‪193‬‬

‫סף דמעות מרוב תסכול‪ .‬כבר אין לי שום סיכוי לשנות את המצב‬
‫או להעלות את הציון‪ ,‬אלא אם אקבל את הציון המקסימלי בבחינת‬

                                ‫הסיום‪ ,‬ובקצב הזה? זה בלתי אפשרי‪.‬‬
     ‫"היה לך חיבור להגיש היום‪ ",‬הוא אומר‪" .‬הבאת לי אותו?"‬
‫אני מוציאה את העבודה מהתיק בחוסר רצון‪ ,‬נאבקת בפיתוי לא‬
‫להגיש אותה בכלל‪ .‬הוא מסתכל עליה כשאני מגישה לו אותה ולוקח‬
‫אותה ממני‪ ,‬המבט המאוכזב בעיניו מחריף‪ .‬הוא מניח אותה על ערימה‬
‫של עבודות אחרות ומנענע את ראשו‪" .‬נתראה ביום חמישי‪ ,‬מיס ריד‪.‬‬

                                                  ‫אל תאחרי הפעם‪".‬‬
                                          ‫"אני לא אאחר‪ ,‬אדוני‪".‬‬
‫אני משליכה את רצועת התיק על גבי ועושה את דרכי החוצה‬
‫בתחושת מועקה‪ .‬אני יוצאת ומרימה את מבטי‪ ,‬ועוצרת כשאני רואה‬
‫שהמרצדס עדיין חונה ליד המדרכה‪ .‬מבט מהיר מגלה לי שנאז לא‬
‫באזור‪ ,‬אז אני מוציאה את הנייד ומתקשרת אליו‪ ,‬אבל אני מגיעה‬

                                                         ‫לתא הקולי‪.‬‬
‫אני מושכת בכתפי‪ ,‬מניחה שהוא הלך למקום אחר או עובד‬
‫בשכונה‪ ,‬אז אני פונה לעבר המעונות‪ ,‬אם כי אני לא ממהרת להגיע‬

                                                               ‫לשם‪.‬‬
‫נדרשת לי כל הדרך למעונות להתנער ממצב הרוח הקודר שלי‪,‬‬
‫לנסות לכפות על עצמי לחייך‪ ,‬להתנהג כאילו זה לא מפריע לי לפני‬
‫שאני פוגשת את החברה שלי‪ .‬כשאני מגיעה לשם ופותחת את הדלת‪,‬‬

                   ‫הדבר הראשון שאני רואה זה את פרצופו של פול‪.‬‬
‫החבר של מלודי שוכב על המיטה הקטנה שלה‪ ,‬השלט בידו‪ ,‬והוא‬
‫צופה בערוץ הספורט בזמן שמלודי יושבת לשולחן ומחטטת בתיק‬
‫הגב שלה‪ .‬היא מסתכלת עליי ונועצת בי את המבט שציפיתי לראות‪.‬‬

                                            ‫רחמים‪" .‬מה הוא אמר?"‬
‫"הוא אמר שאני לא בנויה ללמוד פילוסופיה‪ ".‬אני זורקת את התיק‬
‫על הרצפה וצונחת על המיטה‪" .‬הוא אמר שאני אומרת הרבה אבל אין‬

                      ‫לי מושג מה המשמעות של מה שאני אומרת‪".‬‬
                                              ‫"הוא אמר את זה?"‬
   188   189   190   191   192   193   194   195   196   197   198