Page 188 - 16222

‫פרק ‪13‬‬

‫כתבתי רק חצי מהעבודה שלי על רצח‪ ,‬וגם את מה שכן כתבתי‬
‫קשקשתי על נייר במחברת באוטובוס בדרכי בחזרה העירה‪ .‬הייתי‬
‫תשושה מכדי לסיים אותה כשהגעתי למעונות‪ ,‬דעתי הייתה מוסחת‬

‫מכדי שאטרח להדפיס אותה במשך היום‪.‬‬
‫אימי לא עונה לטלפון שלה‪ .‬או שהכעסתי אותה והיא מתחמקת‬
‫ממני‪ ,‬או שהיא כבר שקועה במעבר‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬רגשות האשם שאני‬
‫חשה מרקיעים שחקים‪ ,‬ואני מבלה את כל הבוקר בהשארת הודעות‬

‫בתקווה שהיא תחזור אליי‪.‬‬
‫קארמה‪.‬‬

‫לפני שאני יודעת מה קורה‪ ,‬מלודי כבר דוחפת אותי אל מחוץ‬
‫לדלת‪ ,‬תוך שהיא צועקת עליי שאם לא נזדרז נאחר לשיעור‪.‬‬
‫לאן הזמן נעלם?‬

‫אני שקטה כשאנחנו צועדות אל הבניין‪ ,‬אבודה במחשבות‪ ,‬עד‬
‫שמלודי צוחקת בלחש‪" .‬נו‪ ,‬תראי את זה‪"...‬‬

‫אני מסתכלת‪ ,‬מתוך סקרנות טהורה‪ ,‬וצעדיי מאטים‪ .‬מכונית‬
‫המרצדס המוכרת חונה מול בניין הפילוסופיה‪ .‬נאז נשען עליה‪ ,‬יד‬
‫אחת בכיסו‪ ,‬השנייה מחזיקה ורד יחיד אדום כדם‪ ,‬והוא מסובב את‬

‫הפרח ומביט בו‪.‬‬
‫נשימתי נעצרת כשאני רואה אותו‪ ,‬בטני מתהפכת ומתכווצת‪ ,‬ולפתע‬
‫ראשי קצת מסתחרר‪ .‬אני צועדת לעברו בהיסוס בזמן שמלודי נכנסת‬
‫אל הבניין‪ ,‬היא לא רוצה לאחר‪ .‬סנטינו משפיל סטודנטים שמאחרים‪.‬‬