Page 186 - 16222
P. 186
186׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
הדלת שלי נפתחת באיטיות כשאני שוכבת במיטה .המנעול שלי
מעולם לא עבד ,וכך לקילר אין בעיה להיכנס .הוא מזנק על המיטה,
מתמקם לצד כפות רגליי ,מתכרבל קרוב אליי.
איכות הרשת הסלולרית לא טובה באזור הזה ,הקליטה בטלפון
שלי עוברת מקו אחד לשניים ובחזרה ,בקושי מספיקה כדי להוציא
שיחה .אני מתקשרת לנאז ,מקרבת את המכשיר לאוזני ומניחה את
הזרוע השנייה מעל לעיניי כשאני מאזינה לצלצול.
אני לא יודעת למה אני מתקשרת אליו ,ואני מרגישה מטופשת
כשהשיחה עוברת לתא הקולי .זאת הודעת אוטומטית .אני אפילו לא
זוכה לשמוע את קולו.
אני נאנחת ומנתקת בלי להשאיר הודעה ,מניחה את הנייד בצד ואז
עוצמת את עיניי ומנסה לישון.
אני מתעוררת מוקדם בבוקר יום ראשון ,אור השמש חודר
מבעד לחלונות .אני מתכוונת לקום מהמיטה ,שומעת את אמא שלי
מסתובבת ברחבי הבית ,כשהטלפון מצפצף לעברי .אני מרימה אותו
ומביטה במסך .שיחה אחת שלא נענתה .נאז.
גם הוא לא השאיר הודעה.
יום ראשון יותר טוב ,אמא שלי מעסיקה את עצמה בכל מה שקשור
בחג ,מניחה חבצלות רעננות על השולחן ומגוון מאכלים .אנחנו
צופות בסרטים ומעלות זיכרונות טובים בלי שאף אחת מאיתנו תזכיר
את הרעים.
אבל בבוקר יום שני ,כשאני מתעוררת ואורזת את חפציי ,הבושה
מכה בי כמו רכבת משא בחזה .חזרנו לאחור כמה חודשים ,לאוגוסט
האחרון ,ואני מרגישה כאילו אני שוב עוזבת אותה בפעם הראשונה.
דמעות נקוות בעיניה כשהיא מסיעה אותי אל תחנת האוטובוס.
"תבטיחי לי שתיזהרי .תבטיחי לי שאת נזהרת".
"אני מבטיחה ,אמא".
לשנייה אני תוהה אם הרגע שיקרתי לה ,תוהה מה היא הייתה
חושבת אם הייתי מספרת לה על נאז.
היא בטח הייתה חוטפת אותי.
