Page 182 - 16222
P. 182
182׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
דאגה מתעוררת בתוכי כשאני ממתינה שתפתח את כולם ,אבל אני
לא אומרת מילה.
בכל זאת ,אני חושבת על זה .המצב שלה מדרדר שוב .כל הסימנים
שם ,סימנים שאני זוכרת מילדותי .דלתות עמוסות מנעולים וחלונות
מסורגים ,לילות ללא שינה כשהיא צועדת ברחבי הבית ,מאזינה לרוח
המייללת וחושבת שהיא מתכוונת להרע לה .היא יכולה להיות בסדר
גמור במשך שבועות וחודשים ,לפעמים אפילו שנה ,ואז היא מתחילה
להתנהג כאילו הקירות סוגרים עליה ,העולם מכביד עליה.
קיוויתי שהיא סוף סוף מצאה מקום שבו היא מרגישה שלווה,
מרגישה בבית ,אבל כל המנעולים האלה מעוררים בי אי־נוחות.
מנעולים אמורים להגן עלייך .אצלה ,מנעולים הם סימן לחולשה.
החדר הישן שלי נשאר בדיוק כפי שהיה ,קטן יותר אפילו מהחדר
במעונות .הוא מחניק .אני שומטת את התיק בחדר וניגשת אל המטבח
כשאמא מתחילה להכין את ארוחת הערב .אני עוצרת ליד החלון
ומביטה על החצר האחורית הגדולה שצמחה פרא ,מסתכלת על קילר
רץ בין העצים במרחק.
הוא לא ירוץ רחוק .הוא אף פעם לא מתרחק .נראה לי שבגלל זה
אימי מוקירה אותו כל כך .הוא אף פעם לא עוזב אותה ,אף פעם לא
נעלם לה לזמן ארוך מדי.
כשהוא מתיישב בחצר ,מבטי עובר מזגוגית החלון אל אדן החלון,
ואני מבחינה במסמרים העבים הבולטים מתוך העץ הישן ,ממוסמרים
ללא אבחנה.
היא סגרה את החלונות במסמרים לא מזמן.
"הכול בסדר פה ,אמא?"
"בטח ",היא אומרת" .כמו תמיד".
היא לא נשמעת משכנעת במיוחד.
הערב חולף במהירות כשאנחנו משוחחות ומשלימות פערים .היא
נראית רגועה ,אפילו מאושרת .הדאגות שלי שוככות קצת.
אולי אני סתם מגזימה.
