Page 347 - 16222
P. 347
מפלצת בעיניו ׀ 347
כל כך כועסת ,כל כך פגועה ,כה חרוכה עד שהשנאה בי מזכירה לי
לבה שנאגרת לה עמוק בקרביי .עולמי היה שטוף שמש לפני שפגשתי
אותו ,ציור יפה שאמא שלי ציירה לי ,והוא השתמש באמת כדי לצבוע
את כולו בשחור ,כדי לשפוך דם ולהכתים אותו באדום.
אני שונאת את זה.
אני שונאת אותו.
"אני יודע ",הוא אומר בשקט" .אמרת שלא תשנאי אותי ...אמרת
שאת מתכוונת לזה ...אבל אני יודע שאת שונאת אותי".
"אבל אני גם אוהבת אותך ...אני לא יודעת איך זה עדיין אפשרי.
אני שונאת אותך ,אבל אני בכל זאת אוהבת אותך ,איכשהו .אבל...
איך אני יכולה להרגיש ככה בו זמנית?"
"בקלות ",הוא אומר" .ההפך מאהבה הוא לא שנאה ,קאריסה .אלא
אדישות .את בן אדם מלא תשוקה ,ואהבה ושנאה ...הן לא כל כך
רחוקות זו מזו .שתיהן דורשות תשוקה ,דורשות שמישהו ייכנס לך
מתחת לעור ויכלה אותך .ואני שרפתי אותך בעודך בחיים ,מתוקה.
לא היה לך סיכוי".
צמרמורת עוברת במורד גבי כשהוא קם .אני צופה בו בחשש
כשהוא מסתובב אליי ,רואה את האפלה שאורבת בעיניו" .מה אני
אמורה לעשות עכשיו?"
הוא מתקרב אליי ,מכניס את ידו לכיס ומוציא משהו .אני מתבוננת
בו בספקנות כשהוא שומט את החפץ בחיקי וצועד ממני כאילו דבר
לא קרה .אני מביטה מטה ,ממצמצת בהפתעה כשאני רואה שזאת
טבעת האירוסים שלי.
"את אמורה לקבוע תאריך לחתונה ",הוא אומר" .זה מה שאת
אמורה לעשות".
