Page 343 - 16222
P. 343
מפלצת בעיניו ׀ 343
נאז מקיפות אותי מאחור ,ידו מתרוממת ,כף ידו נצמדת לגרון שלי
ואצבעותיו החזקות לופתות את סנטרי ומכריחות אותי להסיט את
מבטי מהבלגן .נשימתו נופלת עליי כשהוא לוחש" ,תפסיקי".
תפסיקי להסתכל.
תפסיקי לחשוב.
תפסיקי לנשום.
תפסיקי.
אני חוזרת על המילה בראשי ,דמעות מכתימות את לחיי כשהוא
מוביל אותי מבעד לדלת הכניסה .המכונית שלו חונה קרוב לפה.
אנחנו לא חולפים על פני נפש חיה ,ואני אסירת תודה על כך.
משהו אומר לי שמי שהיה רואה אותנו הלילה לא היה רואה את
יום המחר.
אני בוכה כל הדרך בחזרה לברוקלין ,גופי רועד ושיניי נוקשות.
אני קופצת את הלסת כדי לא לעשות רעש .מרה בוערת בחזי ,בגרוני,
שורפת את קרביי ,מעלה אותי בלהבות .אני כמעט מקיאה כמה פעמים
במכונית ,ונאז לא אומר מילה ,ידו עטוית הכפפה נשלחת אליי ואוחזת
בעורפי .מגעו נוקשה כשאצבעותיו מעסות את השרירים .הוא מקל על
כאב הראש שלי ומשקיט את האש שמשתוללת בתוכי ,אבל אני רק
בוכה חזק יותר.
למה המגע שלו משפיע עליי כך?
אותן ידיים נקמניות רצחו אדם אחר הלילה ,נטלו את חייו ,ובכל
זאת ,הן מרגיעות אותי יותר מכל דבר אחר.
אני שונאת את עצמי בגלל זה.
כשאנחנו מגיעים אל הבית ,הוא לוחץ על כפתור שמחובר למגן
השמש ודלת החניה נפתחת .הוא מחנה את הרכב וסוגר אותה שוב,
מכבה את המנוע .הוא יושב שם ,מביט ישר ,מבעד לשמשה הקדמית,
קולו מרוחק" .אני צריך להרוג אותך".
אף על פי שאני משתדלת להישאר בשקט ,יבבה נפלטת מפי
למשמע דבריו.
"אני צריך לכרוך את הידיים שלי מסביב לצוואר שלך ולגנוב את
