Page 340 - 16222
P. 340
340׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני מתיישבת ,ליבי דוהר .אני ערנית ,עיניי סוקרות את החשכה
במרץ ואני נושמת עמוק .אני בקושי מספיקה למצמץ כשאני מזהה
דמות ניצבת ממש מולי ,מין צל שחור ומאיים שעומד לצד המיטה.
צרחה מבעבעת בחזי ,עומדת לפרוץ מתוכי ,כשהחשכה זזה.
הצעקה בקושי מספיקה לחדור מבעד לדממה כשהדמות דוחפת אותי,
מטפסת עליי ומרתקת אותי למיטה ,כשיד עטוית כפפה מכסה את פי
בגסות.
אני רועדת ,ממצמצת כנגד הדמעות שבעיניי ,וחזי בוער כשאני
שואפת .פנים מטושטשות מופיעות ממש מולי ,עיניים כהות ננעצות
בי כמו פגיונות ,הבעת פניו מעוררת אימה.
נאז.
איגנציו.
ליבי פועם בחוזקה עד שאני בטוחה שהוא מרגיש אותו כשהוא
מצמיד אותי למיטה .אני מתנשמת ,מבועתת ,דמעות זורמות במורד
לחיי .הוא ממשיך לשכב שם ,לרסן אותי ,לנעוץ בי מבט כה עז עד
שלא נראה לי שהוא אפילו ממצמץ .משהו מכתים את עורו ,פס קטן
על הלסת שלו ונקודות קטנטנות מפוזרות על צווארו.
כשהוא מתקרב אליי אני רואה שזה דם.
דם.
יש לו פאקינג דם על הפנים.
אני מייבבת לתוך כף ידו כשקצה אפו נוגע בשלי .הוא פה .הוא
מצא אותי.
אלוהים אדירים ,איך הוא מצא אותי?
"אם אני משחרר אותך ,אסור לך לצעוק ",הוא אומר ,קולו צרוד
וחסר רגש" .את מבינה?"
אני מנסה להנהן.
"אני רציני ",הוא מזהיר אותי" .הדבר האחרון שאת רוצה הוא
שאמא שלך תתעורר".
אמא שלי ...ישנה.
לא מתה.
