Page 337 - 16222
P. 337
מפלצת בעיניו ׀ 337
ונראים לא משומשים .אין בהם שקעים ,או שריטות ,או שפשופים
בעץ ,ואילו הייתה לי די אנרגיה לבדוק ,אני בטוחה שהייתי מגלה
שכל המגירות בשידה ריקות ושאף אחד מעולם לא ישן על הסדינים
הנוקשים.
לא ראיתי אותו היטב בחושך ,ראשי כאב מדי להדליק את האור
כשנכנסתי למיטה .אף על פי שהייתי תשושה ,לא יכולתי להירדם,
במקום זאת נשארתי ערה לגמרי בזמן שמילותיו של נאז חזרו על עצמן
שוב ושוב בראשי העייף.
אני יודע שעדיף שאשחרר אותך ,שאתן לך לקום וללכת ברגע זה,
אבל אני לא יכול לעשות את זה .אני לא יכול.
השמש עלתה לפני שעות ,אם כי היא לא זורחת ,ענן כבד מכסה
את השמיים .גשם מכה בחלון .אני שוכבת במיטה ,בוהה בתקרה,
מאזינה לרעשים העמומים של מי שמסתובב בקומה התחתונה.
הבטן שלי מקרקרת.
החזה שלי כואב.
אני לא מצליחה לסלק את קולו מהראש הדפוק שלי.
איבדתי מספיק ,קאריסה .אני לא מוכן לאבד גם אותך.
שתים־עשרה שעות חלפו מאז שיצאתי מהבית .הוא כבר ער,
השפעות הסם כבר מזמן התפוגגו.
אני תוהה מה הוא חשב כשהוא התעורר.
אני תוהה איך הוא מרגיש.
אני תוהה מה הוא יעשה לי.
אני שומעת זמזום עמום כשאני שוכבת שם .בהתחלה אני מתעלמת
ממנו ,עד שמתחוור לי שזה הנייד שלי .אני שולחת את ידי לתיק שלי,
שנמצא על הרצפה ,מחטטת בו .מביטה במסך ,ודמי קופא בעורקיי.
נאז.
הוא מתקשר אליי.
אני נועצת מבט בשמו עד שהמכשיר מפסיק לצלצל .אני עומדת
לזרוק את הנייד בחזרה לתוך התיק כשהוא רוטט שוב.
הודעה קולית.
