Page 333 - 16222
P. 333
מפלצת בעיניו ׀ 333
היא ,לא אמא שלך ...אפילו לא את .עשיתי מה שהייתי צריך כדי
לשרוד את המשחק ,ואחר כך עשיתי מה שהייתי צריך כדי שאת ואמא
שלך תחיו".
"נטשת אותנו".
"הייתה לי מטרה על הגב ,ילדה .מה לעזאזל ציפית שאעשה?"
"ציפיתי שלא תשים לעצמך מטרה על הגב מלכתחילה".
הוא צוחק במרירות אבל לא עונה לי .אני לא אומרת עוד מילה,
אלא מביטה מבעד לחלון .זאת הנסיעה הארוכה ביותר בחיי ,ארוכה
יותר מהנסיעה לווטרטאון עם נאז ,תקועה במכונית עם האיש הזה
מעל לשעה כשהוא לוקח אותנו למקום כלשהו בניו ג'רזי.
מקום שמעולם לא הייתי בו.
זה בית צנוע ,אבל רחוק מאוד משכונת העוני שבה הם היו בפעם
האחרונה .זה בית — ביתו של מישהו ,כולל שיחים גזומים וגדר עץ
לבנה .אני נכנסת אליו בחשש בעקבות ג'ון ,מוצאת את אמא שלי
יושבת בסלון על ספת קטיפה בצבע יין ,ואת קילר ישן על הרצפה
לידה .הטלוויזיה דולקת ,סרט כלשהו מתנגן ברקע ,אבל אני לא
שומעת דבר מלבד קולה הנסער של אימי כשהיא רצה אליי .ידיה
עוברות עליי ,עיניה פראיות" .את בסדר ,קיסימי? בבקשה תגידי לי
שכן .בבקשה תגידי לי שהוא לא פגע בך".
היא על סף בכי.
אני מנידה בראשי ,מעורפלת ,מנסה להסתגל לסביבה" .לא ,כמובן
שלא .הוא לא פגע בי .הוא לא היה פוגע בי".
ג'ון שוב צוחק צחוק מר.
"את בטוחה?" היא שואלת" .את יכולה לספר לי אם כן".
"אני בסדר ,אמא .אני רק "...אני מביטה מעבר לכתפה ,על החדר.
הוא נראה ביתי ,כאילו מישהו גר פה ,נר דולק ממלא את האוויר
בניחוח פרחוני" .מי גר פה?"
"אני ",אומר ג'ון.
אני פונה אליו ,מקמטת את מצחי" .כמה זמן אתה כבר גר פה?"
הוא חושב על זה לרגע ,ואני מופתעת כשהוא מכניס את ידו לכיס
