Page 335 - 16222
P. 335
מפלצת בעיניו ׀ 335
"ידעת?" קולי מהוסס .אני חוששת מפני התשובה שלה" .ידעת
שהוא עומד לעשות את זה ,שהוא מתכנן"?...
"כמובן שלא ",היא אומרת והדמעות שעמדו בעיניה זולגות במורד
לחייה" .מריה הייתה החברה הכי טובה שלי .אילו ידעתי ...אילו הוא
היה אומר לי ...הייתי עוצרת אותו .הייתי עושה כל מה שביכולתי כדי
לעצור אותו .אבל לא ידעתי עד שכבר היה מאוחר מדי ,עד שזה נגמר,
עד שהוא חזר הביתה"...
היא עוצמת את עיניה ,נרתעת מהזיכרון.
"אז מה את עושה פה עכשיו?" אני שואלת ,קולי שקט ומאשים.
אני מנסה להישאר רגועה ,אבל אני לא מבינה איך היא יכולה לשבת
בחדר הזה ,בבית הזה איתו .איך היא יכולה לרוץ אליו אחרי מה שהוא
עשה" .מה את בכלל עושה איתו?"
"לא הייתה לו ברירה ",היא אומרת" .הוא היה חייב ...הוא היה
חייב לעשות משהו".
"אז הוא הרג אישה ",אני אומרת באי־אמון" .זה היה הפתרון שלו?
הוא ירה בחבר הכי טוב שלו .נאז סיפר לי הכול ,איך הוא חייך אליו,
התנהג כאילו הכול בסדר ,וניסה להרוג אותו באותו לילה".
"ויטאלה סיפר לך את זה?" היא מרימה את גבותיה בשאלה" .הוא
גם סיפר לך שהוא תכנן להרוג את ג'ון כל אותו הזמן?"
"את לא יודעת על מה את מדברת".
"לא ,את לא יודעת ",היא אומרת חדות" .ויטאלה יכול להתנהג כמו
הקורבן בסיפור הזה ,הוא היה קורבן ...נכון ...אבל לא הקורבן היחיד".
"זה לא תירוץ ",אני אומרת.
"את צודקת — זה לא תירוץ .זה קרה ,ואין שום דבר שאפשר
לעשות כדי לשנות את זה .אבל היה מספיק מוות .יותר מדי מוות.
אחר כך ,במקום שהם ירצו לחסל את ג'ון ,הם רדפו את המשפחה שלו.
אז הוא עזב אותנו כדי שנוכל להסתתר ,מפני שאולי ,אם הם יחשבו
שלא אכפת לו מאיתנו ,הם לא יטרחו להרוג אותנו .אבל זה לא עבד.
זה מן הסתם לא עבד .מפני שהוא מצא אותנו ".היא משתתקת ומביטה
בי" .הוא מצא אותך".
