Page 330 - 16222
P. 330
330׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
עיניי כשהוא יוצא מתוכי .אני מקווה שהוא חושב שזה מעונג ,ולא
מפני שאני מנסה נואשות שלא לבכות מולו.
"את בסדר?" הוא שואל כשהוא סוגר את מכנסיו ,בזמן שאני
נשענת על הדלפק ליד הכיור ומכסה את פניי .נאז הבטוח־בעצמו
נשמע כמעט חסר ביטחון בזמן האחרון.
אני לא מסתובבת אליו כשאני מהנהנת .אני בסדר ,או שאהיה
בסדר ,נראה לי .הוא רוכן מעליי ,מנשק את צווארי פעם נוספת ומושך
את השמלה שלי למטה ,ואז צועד לאחור.
הדמעות זולגות ברגע שהוא יוצא מהמטבח .נדרשות לי עשרים
דקות תמימות לקחת את עצמי בידיים .אני מוחה את דמעותיי ומסדרת
את הבגדים שלי ,עושה את דרכי אל חדר העבודה בזהירות .הוא יושב
ליד השולחן וראשו מורכן מעל הספר שלו.
הוא עדיין קורא את הנסיך.
אני מתקרבת אליו באיטיות .הוא כבר ישן עמוק .אני מסתכלת
עליו ,קצות אצבעותיי מלטפות את קו הלסת שלו ,מרגישות את
הזיפים ,ואני מעבירה אותן בשיערו .הוא אפילו לא זז.
אני מקווה שהוא חולם ,שהוא מאושר ,שהוא שלו ,אפילו רק לרגע,
מפני שכשהוא יתעורר ,אני יודעת שמישהו יצטרך לשלם ביוקר.
"אני אוהבת אותך ",אני לוחשת ,אף על פי שאני יודעת שהוא לא
יכול לשמוע אותי" .אני לא אמורה ...אבל לעזאזל ,אני אוהבת אותך
למרות הכול".
אני מסירה את טבעת האירוסים מאצבעי ,מניחה אותה על השולחן
לידו ,ואז מסתובבת ויוצאת.
שתים־עשרה בלילה בדיוק.
אני עומדת בכניסה לפארק ,ליד קשת עצומת ממדים ,ורועדת
באוויר הלילה הקר .אני מתחרטת שלא החלפתי בגדים ,שלא לבשתי
