Page 326 - 16222
P. 326
326׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני מופתעת מהקלות שבה המילים יוצאות מפיו .אני לא בטוחה
איך לענות ,איך להגיב ,אז אני רק לוחשת" ,אה?"
"אכלנו איתם ארוחת ערב באותו לילה ,את יודעת ",הוא אומר.
"אמא שלך בישלה לזניה".
תמיד אהבתי את הלזניה שלה .זה היה המאכל האהוב עליי.
המחשבה מעלה חיוך על פניי ,אבל הוא מתפוגג ברגע שאני מבינה
איך הסיפור של נאז יסתיים.
"אחר כך חזרנו הביתה ,ואמא שלך לא נתנה לנו את השאריות.
אני חושב על זה הרבה בזמן האחרון .היא תמיד שלחה אותנו הביתה
עם שאריות כשאכלנו אצלם .אבל באותו לילה היא לא עשתה את
זה ".הוא עוצר מטרים ספורים ממני ,עיניו על שלי" .גורם לי לתהות
אם היא לא טרחה מפני שהיא הניחה שבבוקר כבר נהיה מתים בכל
מקרה".
דבריו מעבירים צמרמורת במורד גבי .אני לא רוצה לחשוב שזה
נכון ,לא רוצה להאמין שזה נכון .זה כל כך שונה מהאישה שגידלה
אותי להיות אדיבה ,ואוהבת ורחומה.
"אז ,כן ",הוא אומר" ,את יכולה לבשל אם את רוצה ,אבל אם אלה
אטריות ראמן ,אני לא יכול להבטיח שאוכל את זה".
הוא שולח לי חיוך ידידותי ויוצא מהחדר .אלמלא כבר הייתי
מבולבלת ,אין לי ספק שזה היה מבלבל אותי עכשיו.
אני לא מכינה ראמן .במקום זאת ,אני מכינה ספגטי וכדורי
בשר .זאת לא ארוחה מהודרת ,אפילו לא ביתית ,מאחר שהכול מגיע
מאריזות.
אוקיי ,אני לא מי יודע מה בשלנית.
אני מכינה שתי צלחות כשאני מסיימת ,מביטה סביב כדי לוודא
שלא אתפס ,ואז שולפת בקבוק קטן מלא אבקה לבנה מהתיק שלי,
הבקבוק שפול נתן לי .אני מפזרת אותה מעל לאחת הצלחות ונפטרת
מהראיות ,ואז מערבבת את האבקה ברוטב .היא מתמוססת בקלות.
היא בלתי נראית ,חסרת טעם ,ולא ניתנת לאיתור עד שכבר מאוחר
מדי.
