Page 327 - 16222
P. 327
מפלצת בעיניו ׀ 327
את זה אני יודעת מניסיון.
אני לוקחת את הצלחות לשולחן ,מניחה את הצלחת הנגועה מול
הכיסא שלי.
אני מכירה את נאז .כבר קלטתי את המוזרויות שלו .הוא מוזג את
המשקאות שלו בעצמו ובוטח באוכל שמוגש לו לעיתים נדירות .זה
הימור ,הניסיון לחזות את מעשיו ,מפני שאם אני טועה ,נדפקתי.
נאז מצטרף אליי לשולחן ,מתיישב במקום שלו כשאני לוקחת ביס
קטן מהספגטי הבעייתי ,אבל לא כמות שתגרום לי לאבד את ההכרה.
הוא מסתכל עליי ומביט בצלחת שלו בחשש .הוא לא אומר את זה,
אבל אני יודעת מה הוא חושב.
היא עלולה להיות מורעלת.
מבטו שוב לוכד את שלי ,חשדני ,ואני יודעת שהוא בידיי .הוא
שולח את ידו מעבר לשולחן ולוקח את הצלחת שלי ,מחליף ביניהן,
ליתר ביטחון .הוא ראה אותי לוקחת ביס מזאת ,אז הוא יודע שאין
איתה בעיה כלשהי.
כרגיל ,הוא לא מתנצל .אני לא מצפה להתנצלות כלשהי.
לפני שבועות ,הייתי צוחקת ,חושבת שזאת בדיחה ,שהוא
פרנואידי ,אבל עכשיו אני מבינה אותו .אני הבת של מי שרצח את
המשפחה שלו ,הבת של מי שכמעט רצח אותו .הוא אומנם אוהב אותי,
אבל לא נראה לי שהוא אי פעם יוכל לבטוח בי במאת האחוזים.
ואני לא מאשימה אותו.
אני לא ראויה לאמון שלו.
כל ביס שהוא לוקח רק מוכיח את זה .אין שם מספיק לפגוע בו.
רק לגרום לו לישון כדי שאוכל ללכת.
אנחנו שותים יין ,בהתאם להצעה שלי .אני זקוקה לאומץ ,ואני
מקווה שהשכרות תסווה את ההשפעה הראשונית של הסם על הגוף
שלו .אני מוודאת שהוא שותה כמות נדיבה .אני חייבת לתפקד כדי
לעזוב.
הוא מרגיש את זה ,בין אם הוא מבין את זה או לא.
הגבר שמחייך אליי מצידו השני של השולחן ,שצוחק איתי ,שקורא
