Page 331 - 16222
P. 331
מפלצת בעיניו ׀ 331
מכנסיים .אבל הריח של נאז דבק בבגדים האלה ,זיכרון מגעו חלחל
לתוך הבד ,ואני עדיין לא מוכנה להרפות ממנו.
עיניי סורקות את השכונה בקפדנות ,ערניות ,מחכות.
דקה חולפת.
ועוד דקה.
ועוד דקה.
עשר דקות באות והולכות ,ואז חמש־עשרה .אני מתחילה להיבהל.
האם עשיתי את הכול לשווא? כמעט עשרים דקות חולפות עד
שמכונית מופיעה בהמשך הכביש ועוצרת באיטיות ממש לידי .זאת
ב.מ.וו שחורה ,יקרה וחדשה .החלון בצד הנוסע נפתח והלב שלי דוהר.
אני רואה את הפנים שלו .ג'ון ריד .ג'וני ריטה.
"תיכנסי ",הוא אומר.
אני מהססת ,תוהה אם עשיתי טעות ,אבל אין לי איך לדעת את זה,
לא עד שאשמע מה יש להם להגיד .אני נכנסת לרכב באנחה ,ומסרבת
להביט בו" .איחרת".
"כן ,אבל הייתי חייב לוודא שאת לבד ",הוא אומר ויוצא לדרך.
"אי אפשר לסמוך על אנשים בימים אלה".
"מה אתה אומר ",אני רוטנת ומנסה להשקיט את הזעם שעולה בי.
הוא אומנם אבא שלי ,אבל הוא לא המשפחה שלי .הוא אדם זר ,ואני
לא בוטחת בו" .איפה אמא שלי?"
"מחכה ",הוא אומר" .היא פחדה שלא תבואי".
"כי כל החיים שלי היו שקר? כי אני לא סומכת עליך?"
הוא מסתכל עליי" .כי היא לא חשבה שתצליחי לברוח".
הוא גורם לזה להישמע כאילו הייתי אסירה ,כאילו החזיקו בי
בניגוד לרצוני ,כאילו לא הכנסתי את נאז לעולמי בשמחה" .אתה לא
יודע כלום על מה שיש לי איתו .אף אחד מכם לא יודע כלום".
"אני יודע יותר ממך .את לא יותר מכלי מבחינתו ,משהו שהוא
יכול לשחק בו .הוא לא טיפש .הוא חיכה לרגע הנכון ,ואת עשית לו
עבודה קלה .זה כל מה שזה".
כעס מבעבע בי .אני רוצה לדרוש שיעצור את המכונית ,שייתן לי
