Page 341 - 16222
P. 341
מפלצת בעיניו ׀ 341
לא מדממת.
הוא מסיר את ידו מפי באיטיות ,מרפה את אחיזתו .אני לא זזה.
אני לא מעזה לנשום חזק מדי .נאז שלי נעלם כלא היה .המפלצת היא
זאת שהתעוררה משינה אפופת סמים.
"את תקומי מהמיטה ,ואת תעשי את זה בשקט ככל האפשר ,ואז
תצאי אחריי מהבית ",הוא אומר בנימה עניינית" .כל עוד אמא שלך
תמשיך לישון ,אני אניח לה לנפשה ,אבל אם היא תתעורר"...
הוא לא מסיים את המשפט .הוא לא צריך.
הוא ישפוך גם את הדם שלה.
אני לא יכולה להניח לזה לקרות.
הוא מרפה ממני לאחר שהוא מחליט שהבנתי אותו .אני מופתעת
כשרגליי פועלות ואני מצליחה לעמוד עליהן .גופי רועד כשאני מועדת
בחשכה ,מנסה לאסוף את החפצים שלי בברכיים רועדות ,מוכת אלם.
אני פאקינג מבוהלת.
הוא אוהב אותך ,אני מספרת לעצמי בדממה ,מנסה להישאר
רגועה .הוא לא יפגע בך .הוא הבטיח.
הקול מלא ביטחון ,אבל ההיגיון הבריא שלי צועק חזק ממנו.
אנשים יכולים להפסיק לאהוב .לא כל אחד מקיים את הבטחותיו.
אני נועלת את הנעליים שלי ולוקחת את התיק .אני עדיין לבושה
בבגדים שלבשתי כשעזבתי אותו לפני עשרים וארבע שעות .יום שלם,
זה כל מה שקיבלתי ,כל הזמן שהוא היה צריך כדי למצוא אותי.
אני תמיד אבוא אלייך.
כשאני מסתובבת אליו ,אני רואה שהוא מביט בי בחשדנות .כל
טיפה מהאמון שהרווחתי כשאהבתי אותו התפוגגה אתמול בלילה
בשנתו .המחיר יהיה כבד ,ללא ספק ,והוא יגיש לי את החשבון .עיניו
מלאות אי־אמון .הוא מפקד ,והוא מאמין שערקתי.
איזה עונש נותנים לבוגדים בימים אלה?
"לכי ",הוא אומר ומצביע על הדלת" .על קצות האצבעות".
אני צועדת בזהירות ,עוצרת את נשימתי בדרך למדרגות .ברגע
שאני מגיעה אליהן ,דלת אחרת בקומה חורקת וקצת נפתחת .אני
