Page 344 - 16222
P. 344
344׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
הנשימה האחרונה שלך ",הוא אומר" .לנקז לך את הגוף מכל טיפה
אחרונה של הדם המלוכלך שזורם בו ,דם של ריטה .סיממת אותי...
בגדת בי ...כדי שתוכלי לברוח ,לסכן את עצמך .שיקרת לי ,אחרי
שלא עשיתי שום דבר ...שום דבר ...לפגוע בך!"
קולו מתגבר ,זעם מחלחל אל דבריו.
"אני צריך להרוג אותך ",הוא אומר שוב ופותח את הדלת שלו.
"אני פאקינג מצטער שאני לא מסוגל לעשות את זה".
הוא יוצא ,טורק את דלת המכונית מאחוריו ונכנס לבית בלי
לחכות לי .ברגע שהוא נעלם ,אני מתמוטטת ,מתייפחת בקול וחזק,
נשנקת לאוויר ומנסה להסדיר את נשימתי .הכול יוצא ממני בגלים
כמו שיטפון ,הדמעות נופלות והחזה שלי כמו מתרסק עד שלא נותר
בי דבר.
שום דבר.
אני מתקפלת לתוך עצמי ,מצטנפת על המושב ,אבודה בחשכה,
בדממה ,עד שעיניי מתייבשות מעצמן והשרירים שלי מפסיקים
להילחם בנוקשות ,נכנעים לסבל.
שעה חולפת.
או שתיים.
אולי אפילו שלוש.
אני מרגישה כאילו היכו בי עד אובדן הכרה ,עצמותיי חלשות
ועומדות להישבר כשאני סוף סוף יוצאת מהרכב.
אני נכנסת לבית.
האורות כבויים ,ואני לא שומעת אותו ,אבל אני יודעת מייד שהוא
בחדר העבודה .הוא תמיד בחדר העבודה .אני שוקלת לעלות לקומה
העליונה ,למקום אחר ,כל מקום אחר ,אבל אני חלשה.
אני חלשה ,ואני מפוחדת ,אבל אני לא פחדנית .בעורקיי אומנם
זורם הדם של ג'וני ריטה ,אבל זה לא כל מי שאני .אני הבת של האיש
ההוא ,אבל אני לא הוא .ואולי זה אומר שאני חזקה יותר משחשבתי.
אני צועדת אל החדר ומציצה פנימה .אני לא מוצאת אותו ליד
השולחן שלו ,כפי שציפיתי .הוא יושב על הספה ,ראשו מורכן ,נח
