Page 5 - 16222
P. 5
פרולוג
אצבע בודדה מטיילת באיטיות במורד עיקול עמוד השדרה שלי,
משאירה אחריה שובל של צמרמורות .אף על פי שעשיתי כמיטב
יכולתי להעמיד פני ישנה ,אני רועדת בתגובה למגע הקל כנוצה ,אני
לא מסוגלת לכבוש את תגובתי.
נשימתי נעתקת.
למה הוא מתעקש לעשות לי את זה?
אני שונאת את עצמי כמעט כמו שאני שונאת אותו .ואני שונאת
אותו ...אלוהים ,כמה שאני שונאת אותו .מעולם לא שנאתי משהו
או מישהו בעוצמה שכזאת .אני שונאת את השיער שלו ,את חיוכו,
את עיניו .אני שונאת את המילים שהוא אומר לי ואת קולו הצרוד.
אני שונאת את הדברים שהוא עושה ,את הגבר שהוא .אני שונאת
איך שהוא מתייחס אליי ,את ההשפעה שיש לו עליי ,את העובדה
שידיו מסבות לי את הכאב הנורא ביותר ואיכשהו גם מציתות בי אש.
היא בוערת עמוק בתוכי ,תשוקה ותאווה גולמיות מתערבבות בתוכי
בייסורים טהורים.
אני שונאת את זה.
אני שונאת את זה.
אני פאקינג שונאת את זה.
כשהוא מגיע לגבי התחתון ידו עוצרת ,ואז מציירת קו לאורך גומי
התחתונים שלי .גופי מתעורר לחיים ,מתלהט ,כאילו הצית בי אש
במיומנות ,כמו שרק הוא יודע.