Page 10 - 16222
P. 10
10׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
"יש סיכוי".
עיניה של מלודי יורות בי חיצים והיא פותחת את הספר שלה
בתנועה מוגזמת .אף על פי שהכריזה על פרישתה ,היא חוזרת לעבודה
וחורשת בדקות האחרונות שנותרו לה .היא ממש על סף כישלון
בפילוסופיה וצריכה להצליח יחסית במבחן האמצע כדי להעלות את
הציון שלה .אם היא תקבל פחות מ־ ,70היא תדלג לה מעל לתקופת
המבחן ותגיע ישירות להשעיה.
ואני? אני אומנם לא בדיוק עומדת להיכשל ,אבל המלגה שלי היא
סיפור אחר .לא כולנו יוצאי חלציים של בנקאים עשירים מוול סטריט
כמו מלודי ,שיכולים להרשות לעצמם לבזבז זמן על שטויות .אמא
שלי ממש לא יכולה לעזור לי ,מאחר שאני לא בטוחה איך היא שורדת
באופן כללי .ואבא שלי ובכן...
לא לכולם יש אבא.
אם ממוצע הציונים שלי ימשיך לצלול ,איאלץ להסתמך על עצמי.
ואם אצטרך להסתמך על עצמי ,אדפק לגמרי .משום מה לא נראה לי
שאוניברסיטת ניו־יורק תסכים לקבל שטר חוב בתור תשלום שכר לימוד.
"מי היה הגאון שהחליט שכדאי לנו לקחת את הקורס הזה ,בכלל?"
רוטנת מלודי ומעלעלת בספר בדרמטיות.
"את ",אני עונה" .אמרת שהוא יהיה קל".
"הוא אמור להיות קל ",היא טוענת" .זאת פילוסופיה .אלו ,כאילו,
דעות .אין תשובות לא נכונות כשמדובר בדעה של מישהו ,נכון? זאת
אומרת ,זה אמור להיות רציונלי והגיוני ,דברים ברורים ,לא הבולשיט
המדעי קיומי הזה".
"אוי ,זה לא כל כך נורא".
למען האמת ,אני מחבבת פילוסופיה ,כשאני מתעלמת מהבולשיט.
אלמלא המרצה שלנו ,אולי הייתי אפילו אוהבת את הקורס.
"לא כל כך נורא? צריך לחשוב בקורס הזה יותר מדי".
אני מגלגלת את עיניי ,סוגרת את ספר הלימוד ונשענת לאחור
בכיסא .כל המילים מתערבבות לכדי ים מלא בכלום ,מערפלות את
המחשבות שלי ומכבידות על מה שאני כן זוכרת.
