Page 11 - 16222
P. 11

‫מפלצת בעיניו  ׀  ‪11‬‬

‫אני מעבירה את מבטי על בית הקפה‪ ,‬מנסה לנקות את מחשבותיי‬
‫כשאני מרימה את השוקו־מנטה שלי‪ .‬הוא עדיין חמים‪ ,‬אף על פי‬

                     ‫שהוא עמד פה מעל לשעה בלי שיתייחסו אליו‪.‬‬
‫"רק את‪ ,‬קאריסה‪ ",‬אומרה מלודי ומנענעת את ראשה‪" .‬אנחנו‬
‫זוכים ל־‪ 20‬מעלות חריגות בחודש מרץ‪ ,‬ואת עדיין מזמינה שוקו חם‬

                                       ‫ולובשת צעיף‪ ,‬לכל הרוחות‪".‬‬
‫אני מושכת בכתפיי‪ ,‬לוגמת מהמשקה שלי ומתענגת על טעם‬
‫השוקולד העשיר והקרמי‪ .‬בדרך כלל אני נטמעת בקהל בתלבושת‬
‫הרגילה שלי‪ ,‬סקיני ג'ינס וסוודרים ומגפיים גבוהים‪ .‬זאת לא אשמתי‬
‫שפתאום חמים וכל שאר האנשים מתנהגים כאילו זה קיץ ואנחנו‬

                                                          ‫בקריביים‪.‬‬
‫התוכנית של מלודי‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬היא לבדוק כמה מעט היא‬
‫יכולה ללבוש בלי להיעצר על התערטלות בציבור‪ .‬כרגע היא הולכת‬
‫במכנסונים קצרצרים וחולצת בטן‪ .‬אני מרגישה מגונה רק מלהביט‬

                                                                 ‫בה‪.‬‬
‫"מה הבעיה עם הצעיף שלי?" אני שואלת‪ ,‬ומעבירה את ידי על‬

                                   ‫הבד הרך‪ .‬זה הצעיף האהוב עליי‪.‬‬
‫"כולו ורוד ומפוספס וצעיפי‪ ".‬היא מנופפת לעברי בידה בביטול‬
‫ומעווה את פרצופה‪" .‬אני די בטוחה שעל זה דיבר אריסטו כשאמר‬
‫'כמה נורא לדעת כשידע לא עוזר'‪ ,‬כי אני יודעת שאי אפשר לעזור‬

                                                        ‫לצעיף הזה‪".‬‬
‫אני פורצת בצחוק כה חזק עד שהוא מפריע לאנשים שמנסים‬
‫לעבוד לידינו‪ .‬אני שולחת לכיוונם מבט מתנצל ומתקנת את מלודי‪.‬‬

                                             ‫"סופוקלס אמר את זה‪".‬‬
‫או משהו דומה לזה‪ ,‬בכל אופן‪ָ .‬מה ּנ ֹוָר ָאה היא ַ ּד ַעת‪ְ ,‬ו ַלׁ ָּשְוא ל ֹו‬

                                                            ‫ַל ּי ֹו ֵד ַע‪*...‬‬
                                                   ‫"את בטוחה?"‬

                                                        ‫"לגמרי‪".‬‬

                          ‫*	 אדיפוס המלך — תרגום‪ :‬שאול טשרניחובסקי‪.‬‬
   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16