Page 14 - 16222
P. 14
14׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
מלודי צוחקת ונועצת בי מרפק" .אני רצינית ,אנחנו חייבות
ללכת".
"למה?"
"כי יש שם ערב שנות השמונים!"
"אז? אפילו לא נולדת אז".
"סיבה עוד יותר טובה ללכת".
אני מתעלמת ממנה ומסירה את התיק מגבי .אני מחטטת בו,
מזיזה ספרים מדרכי ,מחפשת את הטלפון הנייד כדי להתקשר לאמא
שלי ולבדוק מה שלומה .היא רצתה שאבקר אותה בסוף השבוע
אבל מצב הרוח שלי לא מתאים לנסיעה ארוכה ...מה גם שאין לי
די כסף לאוטובוס .אני פותחת את רוכסני התאים ,מחפשת ,והבטן
שלי מתהפכת כשאני לא מוצאת את הנייד שלי בשום מקום" .שיט...
שיט ...שיט"...
"מה קרה?" שואלת מלודי ,ומשתתקת כשאני עוצרת ושומטת את
תיק הגב על המדרכה כדי לנבור בו" .איבדת משהו?"
"הטלפון שלי ".אני נאנחת ".סנטינו צעק עליי כשהשתמשתי בו
אז זרקתי אותו לתוך התיק ,אבל הוא לא פה".
"הוא לא נפל החוצה ,נכון?" שואלת מלודי ומסתכלת לאחור,
לעבר הרחוב שמוביל לבניין" .אולי השארת אותו בכיתה".
"אולי ",אני אומרת ,ואז רוכסת את התיק ותולה אותו מכתפי" .אני
חוזרת לחפש אותו .ניפגש בחדר".
אני יוצאת לדרך לפני שהיא מספיקה לענות ,צועדת באותו מסלול
שבו הלכנו .מבטי דבוק לקרקע במקרה שהמכשיר נפל בזמן ההליכה.
אני נכנסת שוב לבניין בדממה ,מנווטת את דרכי בין המסדרונות
בדרכי לכיתה .אני מתקרבת אליה ,עומדת להיכנס לחדר ,ובדיוק אז
מהדהד קולו של סנטינו מבפנים" .אני יודע בשביל מה באת".
מצחי מתקמט ,אני נעמדת בפתח הדלת ,מילים עומדות על קצה
לשוני .הנייד שלי אצלו? הוא יושב ליד השולחן שלו ,מבחני האמצע
מקיפים אותו ,בידו עט ,מבטו נעוץ במבחן של שוטה אומלל כלשהו,
והוא תוקף אותו בדיו אדומה .רק שזה לא יהיה המבחן שלי.
