Page 19 - 16222
P. 19
מפלצת בעיניו ׀ 19
ידיים ,חוזרת לצד שלה ,פותחת את הארון שלה ונאבקת במפולת
הבדים" .למזלך ,אנחנו באותה המידה".
הישבן והירכיים שלי קצת גדולים יותר משלה ,אבל היא נוחרת
בבוז כשאני אומרת את זה ,כאילו אני משוויצה .מלודי יפיפייה
אמיתית ,שיער בלונדיני חלק ומבריק ועיניים ירוקות מדהימות .היא
נראית כאילו יצאה מתצוגה של ויקטוריה סיקרט.
כלומר ,כשהיא לא נראית כמו ברבי ניאון.
היא שולפת בגדים וזורקת אותם לצידו השני של החדר ,לעברי.
אני מעווה את פניי .מחטבים" .את ממש מוכנה לכל אירוע ,הא?"
"אני חייבת להיות ",היא אומרת וחוזרת להביט במראה" .אף פעם
אי אפשר לדעת מה החיים מתכננים לך".
המילים מחזירות אותי שעה אחורה ,לגבר החתיך שפגשתי בכיתת
הפילוסופיה .אני לא מספרת למלודי .אני לא בטוחה למה .אולי מפני
שכלום לא קרה.
ואולי מפני שאני מצטערת שכלום לא קרה.
בכל אופן ,אני משאירה את המידע נעול בראשי ,חתום בתוכי,
במקום שכולו שלי .אם אדבר עליו ,אתחיל לנמק ולהסביר הכול ,שעה
שאני מעדיפה להניח למה שקרה להתבשל בתוכי על אש קטנה.
המציאות אף פעם לא מרתקת כמו הפנטזיה.
שעות ספורות לאחר מכן אני עומדת מול הראי ,בגד הגוף השחור
והנמתח גורם לי להרגיש כמו נקניקייה דחוסה במעטפת .מעליה ,אני
לבושה בחולצה גדולה בוורוד־עז שחושפת כתף אחת ,וזוג חותלות
כחולות שמשלימות את המראה .התלבושת הייתה נראית כמו בגדי
ספורט אלמלא נעלי העקב השפיציות השחורות והגבוהות שנעלתי,
והעובדה ששיערי החום סורק לגבהים בלתי־נתפסים ופניי כוסו
באיפור.
"אני נראית כמו ליצן ",אני מייללת ומביטה בבבואתי במראה.
צללית עיניים כחולה בהירה ושפתון ורוד־עז לא מחמיאים זה לזה,
לא משנה מה סינדי לאופר חשבה ב־.1983
"את יפיפייה ",אומרת מלודי וסוטרת לישבן שלי כשהיא עוברת
