Page 20 - 16222
P. 20
20׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
לידי בדרכה אל הדלת .היא שוב החליפה בגדים ,כנראה בפעם
החמישית ,והפעם החליטה ללבוש משהו שנראה כמו שמלת נשף סיום
כחולה" .קדימה ,המסיבה מחכה!"
אני לוקחת את החפצים שלי ,תוחבת הכול בחזייה מאחר שאין לי
כיסים ,ויוצאת בעקבות מלודי לפני שאתחרט .טימבר'ז נמצא ממש
כמה בניינים מהמעונות ,רק כמה דקות של התנדנדות הביתה בארבע
בבוקר .כבר חשוך בחוץ ,האוויר מתחיל להתקרר מאחר שהשמש
נעלמה ,והטמפרטורה מתחילה לרדת שוב למזג האוויר האופייני
לחודש מרץ .זה לא מפריע למלודי ,ככל הנראה ,אבל אני רועדת.
אני מאטה" .כדאי שאקח צעיף".
"נו באמת ",אומרת מלודי ומשלבת את זרועה בשלי כדי למשוך
אותי הלאה" .הוא לא יתאים לבגדים שלך".
"שום דבר לא מתאים לבגדים האלה ",אני מציינת.
היא צוחקת וזורקת לי מבט משועשע כשאנחנו הולכות ברחוב.
מוזיקה נשמעת מבעד לדלת של טימבר'ז ,המקום כבר שוקק חיים,
ורק תשע ורבע .אנחנו נעמדות בתור ,מחכות ליד מבנה הלבנים
המלוכלך בזמן שמלודי מנפחת את שיערה ומסדרת את הקשת
העצומה שמשמשת אותה כסרט .כשמגיע תורנו ,אני שולפת את
התעודה המזהה מתוך החזייה ומוסרת אותה לשומר שעומד ליד
הדלת ,בחור גדול וחסון עם מבטא כבד של תושב לונג־איילנד .הוא
מעיף בה מבט ,מביט בי ,ומחזיר לי את התעודה.
כשאני מחזירה אותה בבטחה למקומה ,הוא מוציא טוש ומסיר את
הפקק בשיניו .האדים הרעילים צורבים את נחיריי כשהוא מנופף בו
לעברי ,ואני מושיטה לו את ידיי כדי שיוכל לסמן אותן בשני איקסים
גדולים.
אני נועצת בהם מבט וזזה מהדרך.
מלודי ,לעומת זאת ,מקבלת צמיד ירוק זרחני .היא מחייכת
ומרימה אותו כדי להשוויץ בפניי .היא רק בת תשע־עשרה ,לא גדולה
ממני בהרבה ,אבל על פי התעודה המזויפת שלה היא כבר ישישה בת
עשרים ואחת.
