Page 25 - 16222
P. 25
מפלצת בעיניו ׀ 25
הרבה יותר מכל מיטה שאי פעם הייתה לי .המזרן מרגיש כמו עננים
רכים והניחוח המשכר מכסה את הכריות והמצעים .הכול לבן בוהק,
רענן ונקי ,והייתי חושבת שזה חדר במלון ,לאור העדר הפריטים
האישיים ,אלמלא העובדה שאין פה שירותים צמודים.
אני מתאמצת להקשיב ,אבל המקום דומם לגמרי ,מלבד אוושת
האוויר שמגיעה מהמאוורר .הפאניקה שלי שוככת קצת כשאני רואה
שאני לבושה לגמרי ,באותם בגדי שנות־השמונים המזעזעים מליל
אמש.
זה היה אמש ,נכון?
שעה שאני תוהה מה עליי לעשות ,אני שומעת קול צעדים
במרחק ,הצליל מחושב ומתגבר ככל שהצעדים מתקרבים אליי.
אני עוצרת את נשימתי כשהידית מסתובבת מעברו השני של החדר,
והדלת נפתחת.
אוי ,שיט.
אוי ,שיט.
אוי ,שיט.
למה הכנסתי את עצמי?
ברגע שאני רואה אותו ,הזיכרונות מתחילים לצוף .בר ,ריקודים,
שתייה ,איך שיצאתי מהמקום בחיפוש אחר מלודי ואיכשהו מצאתי
אותו .אני זוכרת שהסתכלתי עליו ,שדיברתי איתו ,ואז כלום.
אני לא זוכרת דבר.
עם זאת ,הוא לבוש בדיוק באותם הבגדים שלבש בפעם האחרונה
שראיתי אותו ,מאחר שהוא עדיין לא החליף אותם.
או שאולי יש לו רק חליפות שחורות.
הוא עומד מהוסס בפתח הדלת כשהוא רואה שאני יושבת ,ידו עוד
אוחזת בידית ,אבל כעבור רגע הוא מרפה ממנה ועושה כמה צעדים
לעברי .אני אוחזת בשמיכה מתוך אינסטינקט ומרימה אותה ,מגוננת
על עצמי ,אף על פי שאני עדיין לבושה.
הפעולה גורמת לו להסס שוב .הוא עוצר ,ומביט בי ,אך לא אומר
דבר.
