Page 29 - 16222
P. 29
מפלצת בעיניו ׀ 29
"אני לא נראית ככה בדרך כלל ",אני אומרת ומצביעה על עצמי,
נתקפת דחף להסביר את הופעתי המזעזעת.
הוא מחייך שוב .החיוך שלו יפה — הוא חמים אבל לא ידידותי
מדי .הוא כן ,אין בו שום דבר מעושה .הוא מחייך כאילו הוא מתכוון
לזה .אני לא יודעת הרבה על האיש הזה ,אבל הוא נראה לי כמו טיפוס
שלא עושה שום דבר שלא לצורך.
"זה מה שחשבתי ",הוא אומר ,עיניו בוחנות אותי ,מעלות שוב
סומק בלחיי" .ערב שנות השמונים".
"כן".
"כמי שחי בתקופה ההיא ,אני יכול לגלות לך שרוב האנשים לא
התלבשו ככה".
"כן ,אני יודעת .ג'ינס משופשף וכריות כתפיים היו הצעקה
האחרונה אז ,נכון?"
"כן".
אני נועצת בו מבט תמה ,מנסה לנחש שוב את גילו .כשהוא מחייך,
קמטי צחוק מופיעים סביב עיניו ,אבל אני לא רואה קמטים אחרים
מלבדם" .אז אתה זוכר את שנות השמונים טוב?"
"די טוב".
"בן כמה היית אז?"
זה נימוסי יותר מלשאול אותו בן כמה הוא ,נכון?
מבט משועשע מבזיק על פניו ומגלה לי שהוא עלה עליי" .בן כמה
את חושבת שהייתי אז?"
אני מהססת" .מתבגר?"
"את קרובה".
ליבי נופל .אוף" .מבוגר יותר?"
"צעיר יותר".
יש.
"אז זה אומר שאתה בערך בן "...אני מנסה לחשב את הגיל שלו
בראש שלי ,אבל דומה שהערפל עדיין לא התפוגג לגמרי" .ארבעים?"
אלוהים ,הוא בן ארבעים.
