Page 34 - 16222
P. 34
34׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני מופתעת שהיא לא התקשרה למשטרה והגישה דוח שאני
נעדרת.
במחשבה שנייה ,היא כנראה עשתה את זה.
אם אי פעם היו מחלקים פרס לאם השנה המגוננת ביותר ,קארי
ריד הייתה זוכה בו ,ללא ספק .במשך שמונה־עשרה שנה היא
החזיקה אותי בהסגר ,תמיד הייתה במרחק שתי שניות מהתמוטטות
עצבים כל אימת שנעלמתי מטווח הראייה שלה לזמן ארוך מדי.
הייתי חבילה עטופה פלסטיק בועות ומסומנת בשלט 'שביר' — אסור
לכופף ,אסור לשבור .עברנו ממקום למקום פעמים כה רבות עד
שהיה לי קשה לשמור על קשר עם החברים שלי .היא הייתה חסרת
מנוחה ,תמיד הרגישה צורך לעבור לדבר הבא — עיירה חדשה,
תחביב חדש ,אנשים חדשים — בזמן שאני בסך הכול רציתי שיהיה
לי בית.
אף על פי שנדדנו והתחלנו מחדש כמעט כל שנה ,כך שקיבלתי
חינוך ביתי בהרבה מהמקומות בהם התגוררנו ,טופס ההרשמה וציוני
הפסיכומטרי שלי היו די טובים כדי להכניס אותי לרשימת ההמתנה
באוניברסיטת ניו יורק .כבר חשבתי שזה חסר תקווה וכמעט הרמתי
ידיים ,כשברגע האחרון התפנה מקום והם קיבלו אותי.
היא בכתה כשסיפרתי לה .חשבתי שהיא תשמח ,אבל היא התייפחה
והתחננה ,ביקשה ממני לשקול לא לעבור לניו יורק .אמרתי לה שאני
חייבת ללכת בעקבות הלב שלי ,בעקבות החלומות שלי .בסופו של
דבר היא ויתרה ,אבל היא מעולם לא השלימה לגמרי עם העובדה
שעזבתי.
יש לה חרדת נטישה ,כנראה .אבי עזב אותה כשהייתה בהיריון,
ולא נראה לי שהיא חזרה לעצמה מאז .אני זוכרת במעורפל
שראיתי תמונה שלו פעם ,הבזק של פרצוף משופם ,מין תמונת
פולרואיד דהויה עם שם משורבט בתחתית :ג'ון .זה לא הפריע לי —
אני לא יכולה להתגעגע למשהו שמעולם לא הכרתי ,לא יכולה
להתאבל על אדם שאיני מכירה — אבל אני יודעת שהיא מרגישה
את האובדן.
