Page 33 - 16222
P. 33
מפלצת בעיניו ׀ 33
ברצינות?
אני נאנחת ,חוזרת ומכניסה את ידי מבעד לחלון הפתוח ,לוקחת
ממנו את המכשיר .אני מנסה ללכת אבל הוא תופס את ידי ,אוחז בה
בחוזקה .זה לא כואב ,אבל הוא מרתק אותי למקום ,עורו חם ומגעו
מחוספס.
"עצה ממני?" הוא אומר" .תיזהרי במי את בוטחת .לא תמיד יהיה
שם מישהו להציל אותך".
"אני ,אה "...המילים מעבירות בי צמרמורת .אין לי מושג מה
לומר" .אוקיי".
הוא מרפה ממני ,ידו אוחזת במוט ההילוכים ומעבירה להילוך
אחורי .אני עושה כמה צעדים לאחור ,מתרחקת מהמכונית.
"תתקשרי אליי בהזדמנות ",הוא אומר" .יהיה נחמד לגלות איך
את נראית מחוץ לבגדים האלה".
"קאריסה ,זאת אמא שלך ...מצטערת שפספסתי את השיחה שלך"...
"הי ,ילדונת ,תחזרי אליי כשתהיה לך הזדמנות!"
"עברו כמה שעות ועדיין לא שמעתי ממך ,ילדונת .אני מקווה
שהכול בסדר .תתקשרי אליי".
"קאריסה ,אני מתחילה לדאוג ...תתקשרי אליי ,בבקשה".
"אני נשבעת באלוהים ,קאריסה מריה ,אם לא תתקשרי אליי ברגע
זה —"
"זהו זה .את מקורקעת .לנצח".
אני מנתקת באנחה ומביטה במסך הטלפון .הוא עדיין עובד,
לשמחתי ,ברגע שאני מחברת אותו למטען .הוא התעורר לחיים עם
כמות מזעזעת של שיחות שלא נענו — שלושים ושתיים ,כמה מהן
ממלודי ,שתוהה איפה אני ,אבל רובן מאמא שלי .היא עברה מבקשות
לתחינות לאיומים בטווח של כמה שעות.
