Page 39 - 16222
P. 39
פרק 3
"את בטוחה שאת לא יכולה לבוא?" שואלת מלודי ומזעיפה פנים
בהגזמה כשהיא מתיישבת מולי ,בגדיה זרוקים סביבה — הפעם
בכוונה .מזוודה ריקה נחה על הרצפה לרגליה ,ממתינה שימלאו אותה.
"אני בטוחה ",אני אומרת" .אילו יכולתי הייתי באה ,אבל אני לא
יכולה".
"אם זה עניין של כסף ,אני —"
עיניי מצטמצמות לעברה לפני שהיא מצליחה לסיים את המשפט,
ואני קוטעת אותה" .אני לא יכולה לבוא".
היא מעווה את פניה לעברי בהבעה שנעה בין רוגז לרחמים .אני
יודעת שהיא מרגישה את שניהם .היום יום ראשון ,ומחר חופשת
האביב תתחיל באופן רשמי .בחינות האמצע כבר מאחורינו ,כך שאין
לנו דאגות כלשהן עד שהשיעורים יתחילו שוב בשבוע הבא .מלודי
נוסעת לאר ּו ּבה עם כמה חברות שלה מהתיכון — בנות שפגשתי אבל
לא הייתי מזהה אם אי פעם הייתי נתקלת בהן ברחוב .מלודי היחידה
מקבוצת החברות שלה שנשארה ללמוד בקולג' בניו יורק.
אז בזמן שהיא תהיה בחוף ,תחגוג את החופש שלה ותספוג קצת
שמש ,אני אהיה פה לבד .זה עניין של כסף ,כן ...אני לעולם לא אוכל
להתאים את עצמי לסגנון החיים שלה ,אף על פי שהיא מתעקשת
לכלול אותי מתי שרק אפשר .אני מגיבה בנימוס כשהיא מזמינה אותי
לארוחת ערב ,או גוררת אותי ללילה בעיר ,אבל חופשה בקריביים היא
יותר מדי .הגבול בין קבלת עזרה לבין להיות מקרה צדקה הוא דק,
והרגשתי שאני מתקרבת אליו מוקדם יותר בסוף השבוע הזה.
