Page 43 - 16222
P. 43
מפלצת בעיניו ׀ 43
אני משתתקת למשמע המילים" .אני יכולה?"
"כן ",הוא מאשר.
"אה ,כמה?" אני שואלת" .אין לי הרבה כסף".
הוא צוחק שוב ,הפעם קצת חזק יותר" .אני לא רוצה את הכסף
שלך ,קאריסה .יש לי מספיק כסף משלי".
"אז מה אתה רוצה?"
"אותך".
הוא אומר את המילה בנימה כה בטוחה ,ומבטי ננעץ בחלל האוויר
כשאני מתקשה לעכל את התשובה" .אותי?"
"תני לי להזמין אותך לארוחת ערב ",הוא אומר" .ואז לא יהיו
בינינו חובות".
"אני ...אני לא יודעת מה להגיד".
"תגידי שתהיי מוכנה בעוד חצי שעה".
"עכשיו?" אני שואלת כלא מאמינה.
הוא רוצה להזמין אותי לארוחת ערב ברגע זה?
"למה לא?" הוא שואל" .אין זמן טוב יותר מכאן ועכשיו".
אני יכולה לחשוב על לא מעט רגעים שהייתי מעדיפה על פני
הרגע הזה ...רגעים שאני לא לבושה במכנסי פיג'מת אוסקר הפרצופן
מרחוב סומסום ונעלי בית ורודות צמריריות ,כששיערי לא אסוף
בפקעת מרושלת על ראשי" .אני לא יודעת".
"תשמעי ",הוא אומר" .בעוד חצי שעה אני אעצור ליד הכניסה
לחניון ,במקום שבו הורדתי אותך .אם תהיי שם ,אני אקח אותך לכל
מקום שתרצי .אם לא תבואי ,אסע לדרכי".
אני לא מספיקה לענות כשהקו מתנתק והנייד שלי מצפצף .סוף
השיחה .אני עומדת במקום ,מהססת ,מהרהרת ,ואז מסתובבת .אני לא
נותנת לעצמי הזדמנות לחשוב למה לא כדאי לי ללכת .אני מכבה את
הכיריים ,משאירה את סיר המים ,שזה עתה רתחו ,על המבער ,וטסה
מתוך המטבח לעבר החדר.
שלושים דקות .זה כל הזמן שלרשותי.
אני עוברת על הארון בסערה ,זורקת בגדים לכל עבר בחיפוש
