Page 45 - 16222
P. 45
מפלצת בעיניו ׀ 45
אני מרגישה סומק עולה בגופי בתגובה לתשומת הלב ומקללת את
פניי שכמעט חפים מאיפור ...אני יודעת שהם מקרינים את ההתרגשות
שמציפה אותי.
הוא מביט בעיניי ,עיניו הכחולות בורקות ,מנצנצות בסיפוק.
אבל הוא לא אומר מילה ,אלא מפנה את מבטו ומעביר את המכונית
להילוך אחורי.
"לאן את רוצה ללכת?" הוא שואל ומשתלב בתנועה בקלילות.
"לכל מקום ",אני אומרת" .לאן שאתה הולך".
"את נשמעת לא בטוחה".
"כנראה".
הוא צוחק בתגובה.
"אני מתכוונת שאין לי העדפה מסוימת ",אני מסבירה" .עמדתי
לאכול אטריות ראמן הלילה ,אז כל מקום יהיה שדרוג".
"למה שתאכלי משהו כזה?"
"כי זה כל מה שהיה לי בחדר ",אני אומרת" .וחוץ מזה ,הן לא
רעות .הן עולות משהו כמו עשרים סנט .אפשר ממש לשרוד מדולר
ביום אם אוכלים רק אותן".
הוא מביט בי מבט נוקב ,לא נראה לי שהעובדה הזאת מרשימה
אותו כפי שהיא מרשימה אותי.
"ניסית לאכול אותן פעם?" אני שואלת בסקרנות.
"לא ",הוא אומר" .לצערי לא היה לי העונג".
"אז אני אצטרך להכין לך".
הוא מרים גבות ובוחן אותי בסקרנות" .הבטחה זו הבטחה ,אבל
לא הלילה .הלילה אני לוקח אותך לאכול .תוכלי להזמין אותי לראמן
גורמה שלך בפעם הבאה".
אני כל כך נבוכה עד שאני מרגישה את לחיי מתלהטות .מה קורה
לי ,שאני מבלבלת לגבר הזה את המוח על אטריות ראמן דפוקות? אני
רוצה לקבור את עצמי ,להיעלם במושב העור הקריר ולא להראות את
פניי שוב לעולם" .תתעלם ממני .אני אידיוטית".
"לא ,את לא .את בסך הכול מתרגשת".
