Page 47 - 16222
P. 47
מפלצת בעיניו ׀ 47
אני עומדת לומר לנאז שלעולם לא נשיג שולחן במקום הזה כשהוא
מלווה אותי פנימה וחולף על פני זוגות שממתינים .המארחת מרימה
את מבטה" .יש לך הזמנה ,אדוני?"
"לא".
"אנחנו מלאים לחלוטין הערב ",היא אומרת ומעלעלת בספר
ההזמנות שלה כבודקת שוב" .ובהמשך השבוע".
"תעשי לי טובה ",הוא אומר" .תיגשי לשף ותגידי לו שויטאלה
מוסר דרישת שלום".
המארחת נראית כאילו היא רוצה לסרב ,אבל קשה להתווכח עם
מישהו שנשמע כה בטוח בעצמו .היא מבקשת סליחה בחוסר רצון,
ונעלמת בכיוון המטבח .היא חוזרת כעבור פחות מדקה ,לוקחת שני
תפריטים ושולחת לנאז חיוך מעושה" .עשיתי טעות .יש לנו שולחן
בשבילך".
"זה מה שחשבתי ",אומר נאז ,מניח את ידו על גבי ומסמן לי
ללכת בעקבות המארחת .אני נענית לו ,אני לא רוצה לעשות סצנה
גדולה יותר מזו שהוא עשה כרגע ,מאחר שכל האנשים שממתינים
לשולחן בוחנים אותנו כאילו נכנסנו עם פצצות קשורות לחזה
שלנו.
אני מתיישבת בכיסא שהמארחת מציעה לי ונאז מתיישב מולי.
אני מביטה בו בפה פעור כשהיא מתרחקת" .איך עשית את זה?"
"איך עשיתי מה?"
"השגת שולחן מהר כל כך?"
"התקשרתי מראש".
"אז?"
"אז אני מכיר את השף ",הוא עונה" .ביקשתי טובה".
אני משתתקת לרגע כשהמלצר מופיע ושואל מה נרצה לשתות.
אני ממלמלת "מים ".בלחש אבל נאז קוטע אותי" .תביא לנו בקבוק
של השמפניה הטובה ביותר שלכם".
המלצר מעביר את מבטו בינינו ,ואני מחכה לרגע שיבקש ממני
תעודה מזהה ,אבל הוא לא עושה את זה .במקום זאת ,הוא מתרחק
