Page 42 - 16222
P. 42
42׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
עוד מבט בסיר .עדיין לא רותח .לכל הרוחות.
כשאני חוזרת לטלפון ,האצבע שלי נוחתת על שמו .אני לוחצת על
התקשר לפני שאני מצליחה לשכנע את עצמי לא לעשות זאת ,מפני
שאני יודעת שאשנה את דעתי אם רק תהיה לי הזדמנות.
אני מרימה את המכשיר לאוזני ומקשיבה .הצלצול הראשון נשמע
לי קולני ,הצליל כמו מהדהד בכל גופי ,מפתל את קרביי ויוצר בהם
קשרים .אני מרגישה כאילו אני עומדת להקיא ומוכרחה לשבת ,עיניי
סורקות את המטבח אבל הכיסא שבדרך כלל נמצא פה איננו.
גנבים דפוקים.
אני רועדת ,ולחוצה ,ועומדת לנתק כשהקו מתחבר והצלצול
נקטע .לרגע משתררת דממה שנמשכת כמו נצח לפני שהקול שלו
בוקע מהמכשיר" .הלו".
אוי אלוהים ,אוי אלוהים ,אוי אלוהים ...מה עבר לי בראש?
"אה ,היי ...זאת ,אה"...
"קאריסה".
שמי נשמע אלוהי כשהוא בוקע משפתיו ,כשהוא מבטא אותו בטון
המחוספס והעמוק הזה שלו .אני רוצה לבקש ממנו לומר אותו שוב,
ושוב ושוב" .אתה זוכר אותי".
"אני זוכר ",הוא אומר" .מה שלומך?"
"יותר טוב ".הרבה יותר טוב מהפעם האחרונה שהוא ראה אותי.
"רק רציתי ,אתה יודע ,להודות לך".
"אני שמח שהתקשרת .חשבתי שאולי איבדת את הטלפון שלך
שוב".
"לא ,הוא עדיין אצלי ",אני אומרת" .בינתיים ,בכל אופן".
הוא צוחק ,והצליל מעלה חיוך על פניי ,מפיג מעט מהחששות
שלי" .יופי".
"אז ,כן ,כמו שאמרתי ,רציתי להודות לך שוב ,על כל מה שעשית...
אתה יודע ,במועדון ,ועל הטרמפ ,והטלפון שלי .אני מעריכה את זה,
באמת ,ואם אי פעם אוכל להחזיר לך טובה —"
"את יכולה".
