Page 41 - 16222
P. 41
מפלצת בעיניו ׀ 41
שבוע שלם.
שבעה ימים של שום דבר.
מלודי יצאה לפני פחות מדקה ואני כבר משועממת עד מוות.
אני מנקה ,וקוראת ,ומנקה עוד קצת ,וקוראת עוד קצת ,והבטן שלי
מתחילה לקרקר .אני מוציאה חפיסת ראמן להכנה מהירה מהארונית
בחדר ועושה את דרכי למטבח הקטן שכל הדיירים חולקים .רוב
הבניין ריק ,מלבד כמה סטודנטים סוררים כמוני שנשארו מאחור.
אני ממלאת סיר במים ומניחה אותו על הכיריים .בזמן שאני ממתינה
שהמים ירתחו ,אני מוציאה את הנייד ומתקשרת לאמא שלי.
אין תשובה.
אני נאנחת ומשאירה לה הודעה קצרה .יחסית למישהי שמתחרפנת
כשאני לא עונה ,היא בהחלט מניחה ללא מעט מהשיחות שלי לעבור
למשיבון .אני מנתקת ,נשענת על הדלפק ומביטה במסך ,עיניי נודדות
לשם הבא ברשימה.
נאז.
אני יכולה להתקשר אליו .כלומר ,הוא שמר את המספר שלו
בטלפון שלי ואמר לי להתקשר אליו .הוא לא היה עושה את זה
אלמלא רצה שאתקשר ,נכון?
אבל מה אני אמורה להגיד לו? היי ,זוכר אותי ,הבחורה שהרמת
מהמדרכה ,שיכורה לגמרי ,מסוממת על כל הראש ובכלל לא מודעת
לזה? אתה יודע ,זאת שהרגשת מחויב להביא הביתה מפני שלא היה
מקום אחר שיכולת לקחת אותה אליו? כן ,זאת ,זאת שקנית לה ארוחת
בוקר אחר כך ,זאת שלא הציעה לשלם על עצמה מפני שלא היה לה
גרוש בכיס?
זוכר אותה?
אני ממש ,ממש מצטערת אם כן.
אני נאנחת בתסכול ,מעבירה את מבטי אל סיר המים .יש רק כמה
בועות קטנטנות בתחתית .שיזדרז כבר וירתח.
אני חוזרת להסתכל על הטלפון ,על השם שלו .אבל זה לא יהיה
מנומס לא להתקשר ,נכון? הוא עזר לי ,ככלות הכול.
