Page 27 - 16222
P. 27
מפלצת בעיניו ׀ 27
"אז אתה ,אה ,הבאת אותי לבית שלך?" אני שואלת בספקנות.
"כשראית שאני מסוממת?"
"מה הייתי אמור לעשות?" הוא שואל ומקמר גבה בתמיהה.
"לקחת אותך לבית החולים ,למשטרה ,אחרי ששתית ...את קטינה".
"יכולת לקחת אותי הביתה".
"יכולתי ...אילו ידעתי איפה זה .היית לבד ,וברישיון שלך מופיע
תא דואר בצפון המדינה .זה לא כאילו שיכולתי לזרוק אותך בסניף
הדואר בסירקיוז ,נכון?"
"לא ",אני אומרת .לא חשבתי על זה .לא טרחתי לשנות את
הכתובת שלי .לא התגוררתי בסירקיוז מאז קיבלתי את הרישיון ,בגיל
שש־עשרה.
"אז הבאתי אותך לפה ",הוא ממשיך" ,לא יכולתי להשאיר אותך
בלי שזה יכביד על המצפון שלי".
אני מביטה בו ומעכלת את דבריו .אני אומנם בביתו של אדם זר,
במיטה שלו ,ואני לא זוכרת איך הגעתי לכאן ,אבל למרבה הפליאה,
אני מרגישה הקלה .אם הוא אומר את האמת ,משמע שהוא המושיע
שלי ...האביר על הסוס הלבן ,אפילו אם אני מסרבת לראות את עצמי
כעלמה במצוקה.
"תודה ",אני אומרת" .אני ,אה ...אני קאריסה".
הוא יודע מה שמי ,אבל יש לי תחושה שזה מה שאני אמורה
לעשות ,להציג את עצמי בפניו .אולי המצב הזה יהיה קצת פחות לא
נעים אם כבר לא נהיה זרים גמורים.
"קוראים לי איגנציו".
מצחי מתקמט בבלבול למשמע השם יוצא־הדופן ,והתגובה שלי
מרככת את הבעת הפנים הנוקשה שלו .הוא מחייך שוב ,והפעם אף
צוחק קצת.
"את יכולה לקרוא לי נאז ,אם את מעדיפה ",הוא אומר.
"נאז ".השם נשמע משונה על לשוני" .אף פעם לא פגשתי נאז".
"אני אוהב לחשוב שאני יחיד ומיוחד".
הוא מביט בי ,ואני שוב לא בטוחה מה לומר .אני מרגישה מטופשת,
