Page 26 - 16222
P. 26
26׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
אני לא בטוחה מה לעשות ,או מה לומר ,אני לא בטוחה איך אני
אמורה להרגיש או אפילו מה פאקינג לחשוב ,אז אני פשוט מחזירה לו
מבט .כמה לא נעים.
כעבור רגע ,זווית פיו מתעקלת בחיוך שחושף גומה עמוקה" .את
ערה".
"אני ערה".
אוף ,הקול שלי נשמע כמו נייר זכוכית ,וככה אני גם מרגישה
כשאני מדברת.
"הייתי מודאג ",הוא אומר" .היית מעולפת די הרבה זמן".
"מה המקום הזה?" אני מביטה סביב בחרדה" .איפה אנחנו?"
"בבית שלי".
בבית שלו .אלוהים אדירים" ...איך הגעתי —?"
"סיממו אותך".
המילים מכות אותי באלם ובטני מתהפכת .אני בוהה בו בפה פעור.
סיממו אותי? מישהו סימם אותי? הפאניקה מציפה אותי שוב במהירות
עד שאני מרגישה אותה גועשת בי ,את גל הבחילה צורב את גרוני.
"סיממת אותי?"
הבעת פניו משתנה ,כל רמז לשעשוע נמוג למשמע שאלתי .לסתו
נקפצת ,עיניו מצטמצמות ,נחיריו מתרחבים והוא בוחן אותי בכעס
שמקפיא את הדם בעורקיי" .אני לא עשיתי לך שום דבר".
"אני ,אה ...לא התכוונתי "...אני מרימה את רגליי ,מנסה להתקפל
לתוך עצמי ,לחמוק מהנימה שבקולו" .לא ידעתי".
"כשנתקלתי בך ,מלמלת והתקשית לעמוד ",הוא אומר.
"הנשימה שלך הייתה רדודה ,העיניים שלך לא היו ממוקדות ,והיית
מבולבלת ,לא יכולת להיאחז בשום דבר .איבדת את ההכרה ונפלת
על המדרכה .הדופק שלך היה איטי .יכולת באותה מידה להסתובב
עם שלט ,יקירתי — 'מסוממת'".
המילה 'יקירתי' חומקת מבין שפתיו בקלילות ,אבל אין בה חום
ממשי .הקור בקולו מעביר רעד במורד עמוד השדרה שלי .הוא גבר
עוצמתי.
