Page 22 - 16222
P. 22
22׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
לא שותה ,בידי אני מחזיקה חצי כוס מלאה בנוזל כלשהו ,באדיבותו
של מאווריק.
הוא לא נראה מרוצה כשלקחתי ממנה את הכוס.
אני מביטה סביב כשאני לוגמת ,נעה בתוך קהל האנשים ,מחפשת
את שמלת הנשף הכחולה ,אבל לא מוצאת כל זכר לה .היא לא על
רחבת הריקודים ,לא ליד הבר ,ולא בתור לשירותים .האוויר כבד
ומחניק ,ואני מרגישה מסוחררת ,כאילו אני לא מקבלת מספיק חמצן.
אני נאנחת ,גומעת את מה שנשאר מהמשקה וזורקת את הכוס .אני
עושה את דרכי אל היציאה ,חולפת על פני אנשים ודוחפת אחרים כדי
לצאת מהמקום.
ברגע שאני יוצאת אל המדרכה אני נושמת עמוק ,אוויר הלילה
כה קר עד שאני מרגישה כאילו מחטים קטנות דוקרות את עורי בזמן
שגופי מסתגל לשינוי החד בטמפרטורה .השעה מאוחרת ,אחת ,אולי
שתיים לפנות בוקר להערכתי ,הרחובות עוד מלאי חיים אבל מעט
מאוד אנשים עומדים בתור לכניסה.
מלודי גם לא כאן.
השומר בוחן אותי במבט מוזר .אני מתרחקת מהדלת ,ממנו,
ומכניסה את ידי לחזייה כדי להוציא את הנייד ולהתקשר למלודי.
הוא מחליק מידי ,יחד עם התעודה המזהה ,שניהם נופלים על הקרקע.
אני עוצרת את הנשימה כשהנייד פוגע במדרכה בקול נפץ.
"לא ,לא ,לא ",אני אומרת שוב ושוב ,ומתכופפת כדי להרים אותו.
אני מסתכלת על המסך ,מעווה את פניי למראה השריטה הארוכה
והמשוננת שחוצה אותו" .אוי ,פאק".
אני מכווצת את מצחי ,מושיטה את ידי אל תעודת הזהות ,אבל
לפני שאני מספיקה להרים אותה מישהו אחר עושה זאת .אני מרימה
את מבטי ,מצפה לראות את השומר החטטן.
אך מה שאני רואה כמעט מפיל אותי לרצפה.
זה הוא.
הוא ,מטר שמונים וקצת של גוף מרהיב ,עדיין לבוש בחליפה
השחורה ,נראה בדיוק כפי שהוא נראה לפני שעות .אני אמורה להיבהל,
