Page 17 - 16222
P. 17
מפלצת בעיניו ׀ 17
"זה שלך?" הוא שואל שוב.
רק כשהוא חוזר על המילים ,אני סוף סוף מבינה שהוא מחזיק
משהו .אני קופאת ,רואה שהמכשיר הנייד המוכר עם הכיסוי הוורוד
המנצנץ נח בכף ידו .היד שלו מגמדת את הטלפון ,אצבעותיו חזקות
ויציבות ,קצותיהן מחוספסים ,עורו מצולק .אני לא יודעת מה הוא
עושה למחייתו ,אבל הוא בוודאי עובד עם הידיים.
הרבה.
"אה ,נכון ,כן ".אני שולחת את ידי לעבר המכשיר ,מהססת לרגע
לפני שאני לוקחת אותו" .איך —?"
אני לא מסיימת את השאלה ,והוא לא עונה עליה .במקום זאת,
חיוך קטן ומרוצה מופיע בזוויות שפתיו וחושף זוג גומות עמוקות .הוא
עומד שם לרגע ,מביט בי ,מתנשא מעליי ,הוא גבוה ממני בחמישה־
עשר סנטימטרים ,לפחות .הוא נועץ בי מבט עז ,כאילו הוא לומד
לקראת מבחן כלשהו.
יכול להיות שהוא יקבל ציון גבוה ,משום שמבטו עד כדי כך
נוקב.
הוא מניד את ראשו ,נפנה ממני ומתרחק בלי לומר מילה נוספת.
"היי ,זאת אני ",אני נאנחת לתוך הטלפון לאחר הצפצוף .אימי היא
כנראה האדם האחרון בעולם שיש לו משיבון אלקטרוני כמו פעם.
"רק רציתי להחזיר לך צלצול .אז ,אה ,תתקשרי אליי כשאת יכולה.
אוהבת אותך!"
מלודי צוחקת כשאני מנתקת .היא עומדת מול הראי ,מסדרת את
שיערה .היא כבר לבושה לערב בטימבר'ז שמבחינה עקרונית עדיין
לא הסכמתי לבוא אליו .היא נראית מגוחך ,מכוסה בצבעי ניאון ,על
מצחה סרט ,כאילו היא זה עתה יצאה מקליפ של אוליביה ניוטון ג'ון.
"מה שלום מאמא ריד?"
